להציל את העולם, מהגינה

אתמול מצאתי את עצמי יושבת שעתיים מול הזום בכנס אינטרנטי בנושא גינון בר קיימא במרחב הציבורי. 

בשנים האחרונות אני לא מתעסקת בפועל בנושאי קיימות. יש לנו את הבית שלנו, ההרגלים, הנטיה לשימוש חוזר ופחות או  יותר אנחנו באיזשהו איזון לא פנאטי של אורח חיים משתדל, אבל לא מעבר לזה. יונתן אחראי על מתקני טיהור שפכים במועצה, ואולי זה גורם לי להרגיש שאנחנו כן חלק מעשיה שלא נוגעת רק לעצמנו מהבחינה הזאת.
אני מתבוננת מהצד על השיח הדי שטוח שיש מסביב על נושאי איכות הסביבה, ומתעייפת מזה שהנושא הפך למשהו פוליטי ואם יש לך סט דעות מסויים אתה בעד או נגד. במקביל יש המון התעסקות בשטויות פריפריות (מדהים כמה אנרגיה אנשים משקיעים על חלופות לקשיות פלסטיק), ולא מדברים על דברים שלא נעים לדבר (יותר קל לשים בקבוקים במיחזור מאשר לצמצם צריכת בשר וטיסות). בסופו של דבר גם אם אני לבד אעשה פליק פלאקים, זה לוקח המון אנרגיה לבדוק מאיפה כל דבר מגיע, ולהביא הכל בחשבון. הרבה יותר הגיוני ששינויים כאלה יבואו מלמעלה, מחקיקות ורגולציות. אבל לתחושתי אין לי שם יותר מידי מהלכים, אז אני קצת מחוץ לשיח, יותר עסוקה בהתפתחות אישית ומודעות, ופחות מחפשת ידע ומוטיבציה בנושאי הקיימות. שינויי מזג האויר מצידם, מתקדמים בינתיים בדיוק כמו שאמרו הפסימים של לפני 20 שנה ונראה ששום דבר לא משתנה באופן מהותי. קצת תחושה של חוסר אונים. 

נחזור לאתמול, יונתן קיבל את הקישור לכנס, דרך חבר׳ה שהוא עשה איתם קורס גינון בשנה שעברה, השאיר את המחשב פתוח, ומצאתי את עצמי מקשיבה להרצאות מאוד מעניינות, על דברים שלא 100% בידיים שלי, אבל גם לא רחוקים כמו להשפיע על משרדי ממשלה וכאלה. 

המרחב הציבורי ביישובים ובערים

רובינו לא טורחים להשקיע מחשבה איך הגינון הציבורי נראה. העיריה עושה מה שעושה, אם קצת ירוק זה נחמד, וזהו פחות או יותר. אבל מסתבר שיש אנשים רציניים שלא מסתפקים בלהביא גנן שעושה דברים על אוטומט, אלא משקיעים חשיבה יותר עמוקה על איך לגנן יותר נכון, איך להשתמש בשטחים הפתוחים בצורה חכמה ומשמרת טבע, לחסוך מים ועוד. יותר יישובים ועיריות משנים גישה, וזה ממש מעורר תקווה.

אז דיברו שם על שימוש במי נגר ולימנים. על הלבנה של איזורים כהים (אספלט למשל, או גגות) שמורידה טמפרטורות, על כך שצמחים במרחב מורידים טמפרטורה, מנקים את האויר, מעשירים את האדמה. שינויי תפיסה כמו מינימום גיזום ותחזוקה, שיישאר מראה טבעי כמו שיוצאים לטבע, (אפשר לגזום דלת וחלונות לעץ שצומח טבעי בלי לנסות לאלץ אותו להגביה) שימוש בגזם עץ לחיפוי, לא לגרוף כל עלה שנושר, אלא להיפך, להשאיר חיפוי לאדמה שלא תאבד נוזלים, שתועשר, בחירת צמחיה מתאימה – צמחיה מקומית רב שנתית ומיעוט חד שנתי, לשתול כמה שיותר ירוק. לתכנן בצורה חכמה תוך התחשבות בהרכב האדמה, השקעה בהעלאת איכות האדמה, תכנון השקיה מותאם לכל צמח, תכנון צמחיה מתאימה, המנעות מריסוס.

במשרד החקלאות עשו מחקר שבהשוואה בין גינון סטנדרטי למקיים הראה שיש חיסכון של כמעט חצי בעלויות לטובת המקיים. יש חוברת להורדה באתר שלהם

דיברו גם על איך להוביל תהליכים קהילתיים כאלה. הרי תפיסות המרחב הציבורי והגינון יושבות על כל מיני תפיסות קיימות ודי מקובעות, וקשה להזיז אנשים ולעורר מודעות. 

דובר על פעילות קהילתית להעלאת מודעות – שתילת עצי פרי ואלונים, שתילת רקפות, הסבר מגוזם מומחה על העקרונות, זריעת פרחי בר, מפגש שיח סביב הספר גינת בר של מאיר שלו, גני יער – חיבור מערכת חינוך לסביבה, איסוף הלקטים של פרגים ולחוקה לתושבים לזרוע ליד הבתים, וחיפוש רעיונות איך באופן הדרגתי להביא את הציבור ואת מקבלי ההחלטות שאפשר אחרת.

היה מעניין, חשוב ומעורר תקווה. כי בסוף יש דברים שאפשר לנסות לקדם לא ברמה ארצית שזה נורא רחוק, אלא איכשהו ממעגלים הציבוריים שליד הבית. 

הכנס היה מבית שפע הטבע, חבר׳ה שמתעסקים עם נושאים שקשורים לגינון ופרמקאלצ׳ר, בסדנאות וכל מיני מפגשים. קישורים להרצאות המוקלטות למי שמעוניין, צפויים כנסים נוספים (גינון בר קיימא במרחב הקהילתי, במרחב העירוני) ויש גם הקלטות של כנסים קודמים (גינון בר קיימא במרחב הביתי, והבית האקולוגי), שווה לעקוב אחריהם באתר או בפייסבוק שלהם, ולהרשם לרשימת תפוצה.

ותחת ההשראה הזאת, ישבנו בערב מול kiss the ground בנטפליקס.

טוב, וואו. תלכו לראות, נו.

איזה קטע זה שאנחנו מסתובבים על פני האדמה, ולא יודעים מהחיים שלנו. שותלים צמח בגינה ולא מבינים למה הוא לא מצליח. אז משקים עוד, ומדשנים, ולא מבינים. זה די לא ייאמן הבורות הזאת, וכמה שהתרגלנו שהפתרונות באים מבחוץ. 

ובסדרי גודל – הדברים קורים בחקלאות המתועשת. הנזק מדהים והפתרון כל כך פשוט וזמין.

החקלאות היום מופרדת בין גידולים מצד אחד, ובין תעשיית בשר מצד שני. כל דבר בנפרד ובגדול. מגדלים מאסה של דגנים, מסיעים במשאיות כדי להאכיל מאסה של פרות. כדי להזין את הצמחים מדשנים בכימיקלים, וכדי להילחם במזיקים מרססים בכימיקלים. הערך התזונתי יורד בכפוף לערך התזונתי שהצמחים מקבלים. לקראת כל נגלת גידול, מבצעים חריש, פותחים את האדמה כדי לזרוע. ובין סט גידולים אחד לשני, האדמה כבר כל כך דלה, שהשכבה העליונה הופכת לאבק, ושטחים ענקיים הופכים דמויי מדבר, שלא לדבר באמת על תופעת המידבור שגדלה בעולם בין היתר בגלל ההפרד ומשול התעשייתי הזה. 

והעניין הוא שהאדמה היא מלאה חיים. והמעגל הטבעי של גידולים שונים באותו שטח, של חיות שאוכלות ומחרבנות, שורשים של סוגים שונים של צמחים, זה מה שמייצר באדמה כמות מטורפת של בקטריות, מיקרובים וכל מיני חברים (שאגב, הם בדיוק אלה שיש לנו גם בגוף, במערכת העיכול שלנו). ובנוסף לכל – האדמה מקבעת פחמן בעזרת הצמחים, אם רק יהיו מספיק צמחים, ואם נפסיק לפצוע אותה כל הזמן ולגדל כל הזמן את אותו דבר על אותו שטח.

וכשבמקום לתמוך במעגל הטבעי של האדמה ששומרת על חיות, אנחנו מתחכמים, מפרידים ומפצים בכימיקלים, אנחנו מייצרים בעיה.

התשובה, בהתאמה, ממש פשוטה: לשקם את האדמה.
ככל שיהיו יותר צמחים, ניהול של שטחי מרעה בצורה שתומכת בצמיחה של עשביה, גדלה את היכולת הטבעית של כדור הארץ לשקם את עצמו וללכוד את הפחמן המיותר שתקוע באטמוספרה. 

ואם אתם חוזרים שניה לכנס הגינון הציבורי, פתאום האובססיה של הגננים לרסס עשבים, לגזום ולזרוק ענפים ירוקים, לגרוף עלים ולהשאיר שטחים סטריליים וחשופים, נראית כמו טירוף לשמו.

זה גם מעורר תקווה בצורה מעשית לגמרי. 

אמנם אין לי חווה שאני יכולה לשקם בעצמי. אבל עציץ, גינה, שטחים ציבוריים ליד הבית, לנסות להשפיע על הרשות המקומית ללמוד את הנושא, אפשר למצוא דרכים איך להוסיף צמחים במרחב, או לתרום לעמותות שמוסיפות צמחים למרחב, גינות קהילתיות או למשל עמותת ונטעת, להוסיף גם יופי, ועל הדרך – להציל את העולם.


סנסיוורה, תטהר לכם את האויר בבית

4 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *