קקי

מתנצלת על הכותרת הילדותית, לא יכולתי להתאפק.
טוב, די.
כשטיילנו בהודו התעמתנו לראשונה עם הנושא כשראינו אנשים מתייחסים בקלילות מפתיעה לעניין ההפרשות האנושיות: כפריים מפנים ישבן לכיוון הרכבת ועוסקים בשלהם בלי שמץ מבוכה (לפעמים יושבים בצוותא בכלל), מישהו שמדבר איתנו בביתו, ותוך כדי שיחה מתרומם בעדינות, מפליץ, וממשיך כאילו לא קרה כלום, ההתמודדות עם שירותי בול קליעה ועוד.
בתור מישהי שיכולה להתאפק שלושה ימים כדי להשתמש בשירותים בבית בפרטיות, זה היה מאתגר בהחלט בשבילי, אבל אחרי כמה זמן התחלתי לתהות מי הנורמלי כאן. התרבות המיופיפת שלנו רואה בהפרשות איכס, זורקת אותם למים נקיים, מתיזה ספריי שלא יהיה ריח ומתעלמת מהמשמעות של זה ומכל מה שקורה אחר כך. אבל מה לעשות, הגישה של ignore it and it will go away לא בדיוק עוזרת כאן. כשעוצרים לחשוב על זה, מה בדיוק הגיוני בללכלך מי שתיה יקרים ונקיים ואז להתמודד עם הניקוי שלהם בדרך חזרה לסביבה?
הסטטיסטיקות מדברות על כ35% מצריכת המים היומית שלנו שהולכים לאסלות. זה בערך 60 ליטר לאדם וזה המון.
(נכון, אגב, שבישראל אחוז ההשבה של מים – כלומר מי ביוב שטוהרו ברמה כזאת או אחרת והושבו לחקלאות הוא גבוה ומשתפר, אבל עדיין.)
אז מה אפשר לעשות בקשר לזה?
או! טוב ששאלתי.

האפשרות שנתפסת קיצונית ביותר, למרות שלא בטוח עד כמה היא באמת כזאת, היא של שירותי הקומפוסט. טליה שניידר תרגמה ספר בנושא: "הזבל האנושי", ואפשר לראות הדגמה של זה בכמה מקומות בארץ, כמו בקיבוץ לוטן או בארץ כרמל. הרעיון הוא שבמקום לשטוף במים זורקים קצת נסורת לאסלה המיוחדת, ובסופו של תהליך נוצר קומפוסט. סביר להניח שזה יישאר פתרון אלטרנטיבי ומעט מאוד אנשים יישמו את זה.

פתגם אוסטרלי אומר if it's yellow let it mellow, f it's brown flush it down. טוב, זה חצי עובד. אנחנו נוהגים לא להוריד מים במהלך הלילה על כל פיפי, כי השירותים קרובים לחדרי השינה וזה מפריע. להגיד שאין ריח יהיה הגזמה (כמובן לכל מי שיש בנים מתחת לגיל 10 יש ממילא ריח בשירותים!), אז אני לא רואה איך זה פתרון גורף. אבל יש עוד רעיונות, כנסו כנסו.

מיכל הדחה דו כמותי – כולם מכירים. המיכל הסטנדרטי של אסלה היום עומד על 9 ליטר של מים בכל הדחה. המיכל הדו כמותי מאפשר להדיח כמות קטנה יותר וחוסך הרבה.

ממה שקראתי פה , עומד לצאת או אולי כבר קיים מיכל בתקן חדש של 6 ליטר למוצקים ו-3 לנוזלים. עוד חיסכון. אם אתם בדרך לבנות/לשפץ תבנו על זה.

באותו היגיון, יש גם את הטיפ של לשים בקבוק במיכל ההדחה, כדרך להפחית את כמות המים הנשטפת. אאל"ט היתה על זה ביקורת שהשטיפה לא יוצאת מספיק טובה ובסוף שוטפים עוד פעם ומבזבזים יותר ממה שחוסכים. אבל אולי צריך פשוט לנסות ולראות אם זה יעיל בשבילכם.

עדיין באתו היגיון, אבל לא מאוד אסטתי – בעקבות תיקון שעשינו באסלה יונתן פשוט השאיר את הידיות של ההדחה חשופות. כך ניתן פשוט ללחוץ לפי הצורך ולעצור את הפעולה של הורדת המים. מניסיון אצלינו – גם הכמות הקטנה במיכל הדו כמותי היא יותר ממה שבאמת צריך כדי להוריד פיפי, ורוב הפעמים אנחנו מדיחים עם פחות. אם יש ממציאים/מעצבים בין הקוראים: אני משחררת לכם את ההמצאה לפתח אסלה עם ידית כזאת…

הלאה: כשמדיחים את המים, המיכל מפעיל ברז ומתמלא מחדש לשטיפה הבאה. כאן יש דוגמא לאסלה שבמקום לשים את המים האלה ישירות במיכל, מוציאה אותם לכיור קטן מעל למיכל, בו שוטפים את הידיים (הרי הרגע סיימנו את ענינינו), והמים יורדים בחזרה למיכל. כאן יש עוד דוגמא, ולמוכשרים – כאן יש גרסה של diy לאותו עניין. הבעיה בעיני עם הפתרון הזה, היא שזה לא נראה כל כך נוח לשטוף ככה ידיים.

מי שרוצה לקנות לי מתנה לבית החדש (המוקפא כרגע) מוזמן לעיין כאן: הנה מה שקורה כשהמעצבים לוקחים את העניינים לידיים. חשיבה מחודשת על השילוב בין אסלה לכיור, מעוצב, יפה, נוח (כנראה גם יקר בטירוף) וחוסך יופי. כפיים. הנה עוד אחד, של חברה אחרת.

פתרון נוסף, משווק על ידי חברה ישראלית שרק בגלל השם שלהם צריך להציץ עליהם (נו, תציצו), מציעה מערכת וואקום לשירותים. הם מדברים על צריכת מים נמוכה מאוד – פחות מליטר לכל הדחה, אבל אם אני מבינה נכון זה משתמש בחשמל – לא ברור לי כמה ומה מערכת הגיבוי אם אין חשמל, ובנוסף – מה קורה עם סתימות בביוב? זה סבבה שנחסוך בבית הפרטי אבל אנחנו מתחברים למערכות ביוב קיימות שמתבססות על כמות מסויימת של מים להולכת השפכים. לא יודעת על זה מספיק, אשמח להבהרות אם מישהו יודע. על פניו נראה יפה מאוד (אלה המערכות שיש במטוסים?).

כמעט בסוף, אבל בין הדברים ההגיוניים יותר לעשות: מערכת איסוף של מים אפורים שתחזיר את המים המשומשים להדחה באסלות. קלאסי בעיני. כרגע, כידוע, עדיין אין אישור של משרד הבריאות לכל שימוש פרטי במים אפורים. החשש הוא מרסס שעלול להישאף של מים שבהגדרה הם מזוהמים, וכן מבעיות של הפרדת צנרת – שלא יהיה בלבול עם צנרת המים הנקיים. למיטב הבנתי אלה בעיות פתירות לחלוטין, ואני מעריכה שהמשרד ייכנע בסוף לדרישה הגיונית ויתיר את זה.

ולסיום טיפ בריאותי: האסלות שלנו לא בריאות! תנוחת הישיבה על אסלה מערבית לא מאפשרת יציאת הפסולת עד הסוף, וגם מעודדת טחורים ושאר מרעין בישין. תנוחת הכריעה של אסלת הבול קליעה הרבה יותר נכונה. עזרתי לכם? ברור שלא. אף אחד לא יחליף את האסלות בבית. אבל אפשר להחזיק בשירותים שרפרף קטן ולהגביה את הרגליים לתנוחה הנכונה יותר.

ולסיום 2: אם אנחנו כבר בשירותים מה לגבי להחזיק שם צמחים שיטהרו את האויר? כאן יש המלצות (מאתר בחו"ל צריך לראות איזה צמחים מתאימים בארץ).

0 Comments

  1. אני דווקא ממש מרוצה מהכותרת, כי גם בשימוש בשפה אנחנו עסוקים כל הזמן בייפוי ועידון המציאות – 'צואה','יציאות', 'מס' 2', 'צרכים' ועוד – כל אלו מילים יפות שמנסות להסתיר את הסירחון של הקקי. קקי מסריח, אבל חוץ מזה אין בו שום דבר רע, אפשר אפילו להפוך אותו למשהו טוב (ע"ע זבל אנושי).
    אנחנו עושים את זה גם בדברים אחרים – 'מטמנות' נשמע כמו מקום סטרילי, הרבה יותר ממזבלה, למשל.
    צריך לפעמים להשתמש במילים שעושות לנו מסריח באף, כדי לזכור איזה סירחון אנחנו מייצרים בעולם…

  2. יש לי חרדה שאם אשים שרפרף בשירותים לשימוש בזמן הקקי אני אאבד שיווי משקל ואפול אחורה ואתקע בתוך אסלה.
    אני לא ממש גמישה, נו.

    גם תמורת מיליון שקל לא תמצאי אותי בהודו.אני אדם סטרילי מדי (במונחים יחסיים) בשביל המדינה הזאת. מה גם שישנה החרדה הנ"ל מתנוחת הכריעה, רק שהפעם יש חשש שאפול ממש לתוך החור עצמו ואגיע לארץ הפלאות של אליס או לכל הפחות אמרח בחרא ובמיקרובים של כפר הודי שלם, שלושה דורות אחורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *