בהמלצת מישהו בפיד ראיתי את death to 2020 בנטפליקס. בבית משפחת לורנס נשמעו שאגות צחוק ברמה של לפדח את הילדים. איזה כיף של דבר. סרט סיכום לשנת 2020 בסגנון יעני דוקומנטרי, שנון ועם דמויות מעולות עד כאב (המילניאל? אההה! האמא מהפרברים? אווווו!). יותר מידי טוב, בחיי. הסרט די מתמקד באמריקה …
אתמול מצאתי את עצמי יושבת שעתיים מול הזום בכנס אינטרנטי בנושא גינון בר קיימא במרחב הציבורי. בשנים האחרונות אני לא מתעסקת בפועל בנושאי קיימות. יש לנו את הבית שלנו, ההרגלים, הנטיה לשימוש חוזר ופחות או יותר אנחנו באיזשהו איזון לא פנאטי של אורח חיים משתדל, אבל לא מעבר לזה. יונתן …
נתקלתי ב 8 הדקות הבאות איפשהו בפייסבוק: דימוי גוף נשי כמשהו שמוכתב ע״י התאגידים, מכוון אותן להרגיש רע על מנת להניע גלגלים כלכליים? מעניין. זה משך אותי לצפות בהרצאה המלאה שבה ד״ר גייל דיינס מדברת בצורה הרבה יותר רחבה על כל העניין, ואם יש לכם שעה ועשרים דקות פנויות – …
לפני 5 שנים יצא הסרט the story of stuff שהציג בצורה מאירת עיניים את הבעיות של תרבות הייצור והצריכה שלנו שמתעלמת מכמה דברים מהותיים.מאז הסרט הפך לפרוייקט, יצאו סרטים נוספים: הסיפור על קוסמטיקה, על בקבוקי מים ועוד. הפרוייקט הפך לתנועה שמנסה למצוא פתרונות (מוזמנים להצטרף אליהם באתר או בפייסבוק). וחדש דנדש …
חדש מבית the story of stuff המשובח – הסיפור על בקבוקי המים. אני יכולה לכתוב על זה, או שאתם יכולים לצפות בזה ולהנות הרבה יותר. (אתם מוזמנים לעשות גם וגם, כמובן). שורה תחתונה – מי ברז זה הדבר ההגיוני. בקבוקי מים – לא. פחות או יותר באותו כיון – תעשיית המשקאות …
