אבל אנשים רגילים קמים בבוקר ועושים דברים איומים לאנשים אחרים, כי הם התרגלו לא לחשוב עליהם כאנשים, אלא כמשהו זר / חפץ / כלי לשימוש.
זה לא משהו חדש, ההיפך, הבעיה היא שזה ישן מאוד מאוד.
ואנחנו כאילו התקדמנו, והטקסטים שלנו אומרים דברים אחרים. אבל יש תהומות בפנים, מקומות שלא מגיבים לטקסטים, ולפוליטיקלי קורקט, ולאיך יפה להתנהג, אלא למסרים תת קרקעיים שמגיעים מכל מקום.
תינוק מגיע לעולם, נקי ככל שאפשר. הוא לומד כשמלמדים אותו, אבל הוא בעיקר לומד וסופג כשלא מלמדים אותו, פשוט כשהוא נחשף לעולם ולהתנהגות של האנשים סביבו – אמונות, הנחות יסוד, תפיסות על התנהגות, על תפקידים, על אנחנו והם, על מה יפה, על מה הציפיה ממנו.
הוא רואה אותנו שונאים את מי שחושב אחרת מאיתנו, והופכים אותו ללא לגיטימי, אויב ממש, כותבים מאמרי דעה, פוסטים, מתקוטטים בפייסבוק, בעיתונים, באולפנים, בפוליטיקה.
הוא רואה סדרות, פרסומות, תוכניות וסרטים בטלויזיה, מוזיקה וקליפים ביוטיוב, ואף אחד סביבו לא סוגר בזעם את המכשיר, להיפך.
הוא מבין שאלימות/סמים/אלכוהול/פשיעה זה מגניב,
שמותר לעשות הכל כדי לנצח,
שהעיקר זה להסתדר בחיים, להתקמבן,
שאם אתה לא תיקח את זה אז מישהו אחר יתפוס, אז מה זה משנה, אל תצא סתם פראייר
שאם זה מצחיק וסאטירה אז מותר להגיד הכל,
שכל עוד לא הואשמת בבית משפט אז הכל חוקי,
שבחורות זה ליופי,
הוא מבין שאנשים הם כלי לשימושו,
חפץ, זר,
לא אדם כמוהו.
ובחפץ מותר להשתמש.
אז הוא משתמש.
בהתאם למסרים שהוא קיבל, הוא יניח שהוא בסדר, שהוא מגניב, שהוא עומד בכללים.
וכשהאדמה תרעד מהמעשים שהוא עשה, הוא לא יבין, באמת לא יבין מה הוא לא עשה בסדר.
כי אתה לומד ממש מעט ממה שאומרים לך, והרבה יותר מאיך שמתנהגים סביבך.
כי כדי לממש את ״ואהבת לחברך כמוך״ ואת ״את מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך״, אתה חייב לתפוס בעומק, בגוף, שהאחרים הם אשכרה אנשים כמוך ולא כלים.
שיעורי חינוך מיני, נושא שנתי האחר הוא אני, יום המעשים הטובים, זה הכל נחמד ויפה, אבל חינוך זה לא משהו שממוסגר בנפרד ומנותק מהחיים. זה נמצא בכל בחירה שלנו, בכל התנהגות שלנו מול כל אדם אחר. מחנך אותנו ואת כל מי שבא איתנו במגע.
זה הזמן להתבנון בכנות ולשאול את עצמי:
מה האנשים שסביבי יכולים להבין על החיים מאיך שאני מתנהגת? ומה אני יכולה לעשות כדי לתקן, היום, עכשיו.
כלפי מי אולי התבטאתי בדרך שעושה אותו לא לגיטימי, לא אדם? איך אני משנה את הדיבור שלי בבית שלי, בסביבה שלי, כדי שכולם יזכרו תמיד תמיד תמיד
שאף אחד הוא לא חפץ,
אלא אדם בדיוק בדיוק בדיוק כמוני.
לרפואת כולנו