ימי קורונה

הנה באו לנו ימי קורונה.
ובהיותנו עם דרמטי, המרחב הציבורי נע בין היסטריה לידענות מזלזלת.
הרבה אנשים כותבים על כל מיני זוויות של העניין, ולא באמת יודעים לאן כל זה הולך.
גם אני לא יודעת, אבל כן מרגישה שכשאנחנו בפאניקה, אנחנו מוחלשים והתגובות שלנו לא שקולות. אם זאת המציאות שבאה עלינו, כדאי למצוא את הדרך לעבוד איתה, ולחפש איך להיטיב.

ומה אני יכולה לתרום? פוסט המלצות וקישורים מתעדכן מתוך מה שאני פוגשת במרחב הוירטואלי, גם למי שבבידוד, וגם למי שמוטרד באופן כללי.

הנחת יסוד ראשונה: אני נותנת אמון בהנחיות הציבוריות. אני לא באוכלוסיה בסיכון, אבל אנחנו משחקים עכשיו משחק גדול יותר – לוקחים אחריות גם על אוכלוסיה שכן בסיכון (סבים שלנו, חברים עם מערכת חיסונית חלשה, תינוקות), ונוקטים בזהירות מופרזת כדי להאט קצב הדבקה וכך לשמור על בתי חולים שלא יגיעו לסף שיוציא את המערכת משליטה. אחריות.
כולנו נפגעים מזה כלכלית, הכל בכיוון של התכנסות, ואי וודאות זה לא דבר מרגיע.

הנחת יסוד שניה: הרוב כן בסדר. כל החיים זה עליות וירידות, אז הנה עוד אחת עכשיו. זה טבעי להיות במוד הישרדותי, אבל בכלל לא בטוח שזה הכרחי. אפשר להרגיש את הפחד, לתת לו מקום, כמו לילד שאנחנו מנחמים, אבל להיזהר שלא יתפתח לחרדה. אז להיות שקולים, ובו זמנית לזכור שאנחנו קיימים וחיים, ואנחנו בסדר, ולנשום עמוק, ולצאת קצת לטבע, ולשמוע ציפורים ולפעול באהבה ובנתינה כמו מי שאנחנו באמת.

הנחת יסוד שלישית: זה זמן טוב להקפיד על התזונה התודעתית שלנו. גופי התקשורת ניזונים מדרמה, וגם אנחנו, אם להודות על האמת, התרגלנו לקצב אירועים, להנאה שבלהזדעזע, ויש לנו איזה חדוות אקשן קטנה. מהצד השני, יש כבר כל כך הרבה חרדתיות, והאירועים והסיקור רק מזינים אותה עוד ועוד. אז אני מציעה לשנות כיוון. להשאר מעודכנים במינון סביר, ולא באובססיה, ובשאר הזמן להזין את עצמנו במודע בתכנים חלופיים. מי מה מו? הנה כמה רעיונות, ואם יש לכם עוד, מוזמנים להציע בתגובות ואני אוסיף, אני מעדכנת את הפוסט כל הזמן.

(הערה: לאט לאט התאסף פה כל כך הרבה חומר שאפשר ללכת לאיבוד ובסוף לא לעשות כלום. אז אחרי קריאה ראשונית, תתמקדו במשהו אחד או שניים שמושך אתכם, ולכו עליו. במקרה הצורך חזרו לפה לחפש משהו נוסף).

בואו נרגע

חלופה לברברת טלויזיה ורדיו:

  • אני מאזינה חלקים גדולים מהיום לשידור החי של רדיו מהות החיים, ויש גם אפשרות להקשיב לתוכניות מוקלטות, גם של מוזיקה וגם של דיבורים מהאיזורים המודעים יותר.
  • ספוטיפיי אהובתי, עם מוזיקה שתספיק לחיים שלמים.
  • אם אתם אוהבים תוכניות דיבורים, יש אינסוף פודקאסטים. לכאן (תאגיד השידור) יש כמויות של פודקאסטים על מלא נושאים, היסטוריה כלכלה מוזיקה, מה שתרצו. לליאור פרנקל יש פודקאסט מרתק על תעסוקה בעולם החדש פופקורן. עוד כאלה על הקו שבין קריירה/עסקים/כסף/מיינדסט/יעילות/הרגלים – ערן שטרן , יעל גלזר, עדי מאור סיסו. הפודקאסט פרסונה מראיין אנשים שעושים שינוי בתחום החינוך בארץ. פודקאסט נשים מדברות עם מעין רוגק ווסטלר על הורות ובריאות לנשים וילדים
  • טריויאלי, אבל לא זכרתי עד שמישהו אמר – הרצאות ted.
הערימה שמחכה לי… אני יכולה להיות בבידוד כמה חודשים נראה לי

רשתות חברתיות:

הפייסבוק יכול להיות מאיץ לפאניקה ושמועות ועיסוק מוגזם בחרדות. הוא גם יכול להיות מקום להיחשף לתכנים מעולים שלא חשבתם עליהם בכלל. כל אחד והפיד שלו, ואולי זה הזמן להכניס לפיד שלכם עוד אנשים שיתנו לכם גם זווית אחרת מול הזרם הסוחף. אני אוהבת לעקוב אחרי: סמדר מילר, רחלי ראובן , אריה אקרמן, רועי ודריה בן כנף, שרון כהן, קרן אדוריאן, טליה שניידר, סיון רהב מאיר, אורית ליזרסון, אליאב אללוף, עמיחי זלינקובסקי, יהודה גזבר, שושנית לופו, אבישי מתיה, מור אסאל, גיל ונטורה, טל מור ינאי, חגית בן שמואל, האישה שהפסיקה לקנות, חינוך מואר, חלי יעקובס, קבוצת פרשת השבוע של הלב, קבוצת עליית המכונות, קבוצות סוקולנטים, גינון, אורבן ג׳ונגל, קבוצת אפס פסולת, קבוצת שנת ההרגלים שלי, ויש עוד מלא, נראה מתי יהיה לי כוח להוסיף.

בהקשר הזה ראו את הפוסט שכתבה טל, שמזמין לסנן תכנים שמדברים על הקורונה, ולסמן תכנים מרימים בהאשתג #תודעהגבוהה.

יובל אברמוביץ פתח קבוצת פייסבוק קורונה – סיוע , אופטימיות והומור (יובל אברמוביץ')
קבוצת שבת אחים גם יחד – לשמור על תודעה גבוהה. קבוצה של אנשים מכל העולם ששמים תמונות שצילמו מהחלון בבידוד, מוזמנים להצטרף..

ויש מי שגם שולח מסרים טובים בווצאפ! אם זו מדיה שאתם אוהבים, אתם יכולים להצטרף לקבוצות ווצאפ של אריה אקרמן, של הרב עילעאי עופרן, סיון רהב מאיר, (אם אתם מקבלים הודעה שהקבוצה כבר מלאה בדקו את ההודעות בפרופיל הפייסבוק שלהם או באתר אם יש להם, בדרך כלל אנשים מודיעים שם על קישורים חדשים).

https://youtu.be/7B1hSdbcmYo
חגית בן שמואל בתרגול מתוך 21 יום של מיינדפולנס, קחו 20 דקות ושנו תדר

הנטיה שלנו היא להיות ביותר פוקוס על העולם החיצוני: להתארגן, להסתדר, לטפל, לעשות. זה מעולה, כי בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם החיצוני. אבל כשאנחנו נסחפים יותר מידי לאקשן, ואנחנו כל היום באדרנלין, זה מתיש וגם לא מי יודע מה בריא. אז תמיד כדאי לחפש איזונים, ולא לשכוח את העולם הפנימי, שהוא זה שמוציא אותנו לדרך, והוא זה שיכול להשפיע על איכות החיים שלנו בכל סיטואציה. אז דווקא עכשיו, במקביל לסידורים וללדאוג שיהיה נייר טואלט בבית, חשוב לשלב גם פעולות תומכות הרגעות והנאה ולא רק להיות מעשיים ופרקטיים.

תעסוקה דיגיטלית:

ואם אתם נכנסים לבידוד ממש, נעמה שבדיוק יוצאת מבידוד כתבה המלצות איך לעבור את הבידוד בשלום.

זמן ילדים

גם כאן אנשים מתחילים לחלוק רעיונות, מכניסה את מה שאני פוגשת ואעדכן כל פעם שיהיה עוד.

בגדול, הרעיון הוא לשמר שיגרה כלשהי ולא להפוך יום ללילה. יש ילדים שיועיל להם לו״ז מסודר ויש כאלה שזה בדיוק מה שיעיק עליהם.. בתי הספר תיכף יתעשתו ויארגנו איזשהו פורמט של למידה, אבל בלי קשר אולי זו בדיוק ההזדמנות ללמידה אחרת, עצמאית, על בסיס מוטיבציה של הילדים. אולי אם הם כן ישתעממו קצת ויבינו שהם אחראים על עצמם יצוצו פתרונות יצירתיים?

עושה פה שתי רשימות, אחת יותר של למידה, והשניה יותר של פעילות יצירתית. זה לא פיקס כי לפעמים דברים הם גם וגם. אבל בהתאם לאופי שלכם ושל הילדים – מי שיותר נוזלי ומי שיותר קשיח..

ממליצה באופו מיוחד על קבוצות הפייסבוק, שם אנשים ממשיכים להביא עוד רעיונות רלוונטיים, שידורים בלייב (שנשארים אחר כך בקבוצה), אז אם יש קבוצה שמוצאת חן בעיניכם, אני ממליצה להצטרף אליה ולסגור את הפינה.

  •  
נתקלתי בפייסבוק, אדיר, לא?

אנשים מעבירים בווצאפ כל מיני קבצים, אז אני מעלה לפה לשימוש הציבור בהנחה שאם זה רץ ככה, אז זו כוונת המחברים (אם ידוע למישהו מגבלה או קרדיט נדרש עדכנוני ואוסיף/אוריד):

עסקים

עסקים נדפקים עכשיו. נקודה. וזה פרנסה ומפחיד. אחרי הגל הראשון של החרדה, אני רואה כמה דרכים מועילות להתמודדות. דרך אחת היא לעשות סדר בעסק, לראות מה אפשר כן לקדם, או בפורמט שכן ניתן לקדם למרות הכל (בתי קפה > משלוחים, סדנאות יצירה > ערכות ודיגיטלי). דרך שניה היא להתייחס לזה כמו לאוגוסט ולשחרר. דרך שלישית היא לשבת על פיתוח ומחשבה על הצעדים הבאים. דרך רביעית היא לנצל את הזמן ללמידה של מיומנויות ונושאים שלא היה לנו זמן עד עכשיו. בכל מקרה עולה לי המחשבה מתחום הפרמקאלצ׳ר שכמו ששולחן יציב צריך לפחות שלוש רגליים, גם בפרנסה אנחנו צריכים לחשוב ככה, ואולי זה הזמן לחשוב איזה עוד רגליים אפשר להוסיף לעסק שלנו.

יש גם יופי בכאוס הזה. פתאום הקליפות מתחילות לרדת. יותר נראה לעין בכמה שטויות אנחנו עסוקים ביומיום ועד כמה ניתן לוותר עליהן. יותר נראה לעין מה חשוב באמת, מה חסר באמת.

אז אם לא רק נרצה לחזור למה שהיה כמה שיותר מהר, אלא ננצל את ההזדמנות לחשוב מה חשוב לנו ולאן אנחנו רוצים להגיע אחר כך, אז אולי כל העניין עוד יהיה לטובה, ונגדל בעוד צעד לאנושות טובה יותר.

2 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *