מ5ב – ספר בלתי נסבל לחלוטין, ובכל זאת

כשהתחלתי לקום מוקדם, נעזרתי בפייסבוק כדי ״להחתים כרטיס״ במשך 21 יום על שעת ההתעוררות, ואחת התגובות היתה: "אההה, גם את במועדון ה5 בבוקר?". אז בהתחלה רציתי לראות בעצמי בצורה נקיה מה התרגיל הזה עושה לי, אבל אחרי שביססתי את ההרגל במשך כמה שבועות החלטתי לבדוק על מה מדובר, וקניתי את ״מועדון ה-5 בבוקר״ של רובין שארמה.

אני חייבת לפרוק את זה, אז תנו לי רגע של שליליות: הספר כתוב נורא. נורא! בתור חובבת קריאה ירקתי דם כדי לצלוח אותו. יש שם איזה סיפור מסגרת מופלץ לחלוטין על ״המיליארדר״ ״היזמית״ ״האמן״ ״כשף המילים״. הסיפור מתחיל במחשבות התאבדות של ״היזמית״, ממשיך בכנס של ״כשף המילים״, בו נפגשים ״היזמית״ ו״האמן״, ומסתבר שההומלס ההו כה מוזר שפגשו שם הוא בכלל ״המילארדר״ שלפעמים נקרא גם ״איל ההון״ והוא מציע להם לצאת איתו אל הלא נודע. אגב, חשוב לציין שגופו שרירי ושזוף, מלא בסמלי סטטוס, ועדה של יונים, פרפרים וקשתות כפולות בשמיים מקיפות אותו בכל רגע, איי שיט יו נוט. ״המילארדר״ לוקח את החברים ברחבי העולם כולל מאוריציוס, הטאג׳ מאהל, רומא, ועוד, אה, הם גם מתחתנים בסוף, מה, לא? והכל שזור בשיעורים, שיחות ואירועים מופרכים, נאומים של 3 עמודים ברצף, וכל שניה: ״קחו שליטה על הבוקר שלכם, שדרגו את חייכם״. בחיי שזה נורא. אין רחמים.

הדבר השני שגרם לי לנוע באי נוחות, זה הגישה. אני היום בת 46, והחיפוש שלי הוא פחות אחרי אמביציה ולעשות דברים בראבק, אלא ללמוד למצוא איזון, להכניס רוגע ונוכחות בחיים. זה לא שכבר הגשמתי, האמת היא שאני אפילו לא סגורה מה בדיוק אני אמורה להגשים (בכל סמינר והדרכה של מה עוצר אתכם מלהגשים את החלומות שלכם, אני עוד בלהבין מה בכלל החלומות שלי). אז הדיבור העודף מוטיבציוני, של להציב מטרות ולרוץ ולהיות גאונים ולהוכיח את עצמי ולהגשים, ולהיות נחוש, ובמשמעת, ובכוח רצון, ובשליטה עצמית, ובמחויבות, ולעשות דווקא את מה שלא נוח לי, ולהקפיד ולהתמיד ולתת את המקסימום ואז עוד קצת ולצאת מאיזור הנוחות ולהצליח ואמביציה מכאן ועד להודעה חדשה – כרגע פשוט לא נכון לי, לא מניע אותי, אלא עושה עבורי עבודה הפוכה.

והספר מלא בזה. כל אחד הוא גאון שמחכה להגשמה, הדוגמאות הן מספורטאים, פילוסופים, אנשי רוח ומה לא. האוירה היא לקום יותר מוקדם כדי לשפר את הפרודוקטיביות ולהגיע להישגים.
אבל בשבילי הרעיון של לקום מוקדם יותר בבוקר בא ממקום של למצוא זמן לעצמי לפני שהיום מתחיל. אני מרגישה שכל היום שלי ממילא מכוון לעשיה, אם זה עבודה, ילדים, זוגיות, והצורך שלי הוא במשהו שיכניס איכות אחרת ויביא אותי בחשבון לפני שהכל מתחיל וכולם רוצים ממני משהו. אז כשאומרים שהסיבה לקום יותר מוקדם היא להיות מכונה יותר משוכללת בעשיה בחיים שלי, זה לא מה שמדרבן אותי.

ובכל זאת..

בכל זאת. אם מצליחים לשים את כל הנ״ל בצד, ולהתייחס לתוכן בלבד, אז הספר אורז כמות מרשימה של רעיונות אימוניים ורוחניים ומעביר אותם בצורה בהירה (ומעצבנת כל כך!! אבל אמרנו שנשים את זה בצד).

אני לא אסכם את כל מה שיש בספר, אבל כמה רעיונות כן, חלק חידוש, חלק הדגשה של משהו כבר מוכר:

שניתן לו צ׳אנס?
  • מודעות זה הבסיס להכל. וזה צריך להיות לא רק בצורה רעיונית, אלא מעוגן בתוך היומיום. צריך זמן התבודדות ושקט וכניסה פנימה ולא רק העיסוקים החיצוניים. עשיה יומיומית קטנה מצטברת עם הזמן למשהו משמעותי.
  • אנחנו מתמכרים להסחות דעת וזה עולה לנו יותר ממה שאנחנו חושבים. מה שצריך לנהל זה לא רק את הזמן שלנו אלא את הקשב. יש לנו ״רוחב פס״ קוגנטיבי ואנחנו גם שורפים אותו על שטויות במקום לכוון אותו למה שחשוב לנו, וגם מפזרים אותו על ריבוי משימות במקום על מיקוד.
  • העבודה הפנימית קשורה ל4 תחומים: דפוסי חשיבה (לחשוב אופטימי, מחשבה יוצרת מציאות וכאלה), דפוס רגשי (לשחרר תקיעות ורגשות שליליים מהעבר, לפתוח את הלב, להעצים רגשות חיוביים, הכרת תודה), דפוס בריאות (פעילות גופנית), ודפוס נשמה (רוחניות, חשיבה על ארעיות החיים, על האני הכי טוב שלי, על היותי חלק מהמכלול, מה התרומה שלי). צריך לטפח את כל התחומים במקביל. אם עובדים רק על חלק נשארים לא מסופקים ולא פתורים.
  • הטמעת הרגל ב3 שלבים: 22 יום של קושי – לשבור את ההרגל הישן, 22 יום של הטמעה – מבחוץ תחושת בלבול, מבפנים המוח מייצר חיבורים עצביים חדשים, 22 יום אינטגרציה – הסתגלות. ואחרי 66 יום ההרגל הפך להיות אוטומטי. (מעניין, לא? בדרך כלל מדברים על 21 יום להטמעת הרגל חדש)
  • תמיכה בהטמעת הרגל: לעשות את זה עם עוד מישהו ולא לבד, להעביר הלאה את הידע מעמיק את ההבנה שלך.
  • נוסחת ה20-20-20 לשעת הבוקר: 20 דקות תנועה עד הזעה, 20 דקות הרהור (כתיבת יומן / מדיטציה / תפילה / הכרת תודה / תכנון, 20 דקות לימוד (ספר, פודקאסט, התמקצעות והרחבת ידע)
  • מה כותבים ביומן: כתיבה אינטואיטיבית, הבטחות להמשך היום: מי אני שואפת להיות, איזה ערכים רוצה לעגן בהתנהגות שלי היום, שאיפות, הכרת תודה – רישום כל מה שטוב בחיים, שחרור ועיבוד תסכולים / אכזבות / כעסים, תסריט איך ייראה היום האידיאלי שלי, תכנון מטרות גדולות, ומטרות קטנות להיום, תיעוד חוויות
  • חשיבות משך ואיכות השינה: נדרשות 7.5 שעות כדי לעבור 5 מחזורי שינה של 90 דקות שמשחררים את ההורמונים הנדרשים ומנקים את המוח. (פחות מזה לא מספיק וגם יותר מזה לא טוב).
  • לו״ז יום:
    בוקר מוקדם 20-20-20.
    התארגנות בוקר משפחה תחביבים.
    בוקר עד צהרים עבודה אפקטיבית 90 דקות ראשונות מיקוד בנושא אחד בלי התראות והפרעות, עבודה במעגלי עבודה: ספרינט שעה בלי הפרעות, התאוששות 10 דקות (הליכה, קריאה, מוזיקה, מדיטציה) – וחוזר חלילה 60/10.
    צהרים עבודה פחות חשובה, פגישות, ארגון
    אחהצ תרגול גופני, למידה, מדיטציה, מסאג׳ על בסיס קבוע (הוא מדבר על 2 בשבוע!)
    ערב טרום שינה: סיום אכילה בערב המוקדם, כיבוי מכשירים, התרחקות מגירוי יתר, העדפה של שיחה / מדיטציה / קריאה / אמבטיה, חדר שינה חשוך וקריר בלי מכשירים, הכנה של בגדי התעמלות למחר, הודיה והכרה בהצלחות של היום.
  • תכנון: להכניס דברים ללוז זה מה שיגרום להם לקרות. תחילת שבוע לסכם הצלחות שבוע קודם, לחשוב על השבוע הקרוב ולעגן דברים בלוז.
  • והנה הוא סוף סוף מדבר אלי אחרי כל האמביציות: הישגים ומאמץ זה לא משחק ליניארי אין סופי, אלא מעגלי. כמו שבספורט עושים אימון מאמץ, ולאחר מכן מקפידים על מנוחה, שבה השריר נבנה ומתחזק. ככה גם בחיים: מעגלים של עבודה מאומצת, וזמני התאוששות משמעותית, הרגעה, הטענה, הנאה.
    אז: אמביציה ורעל ולדחוף את עצמי גם כשקשה – ואז לנוח. באופן מובנה בתוך השבוע, בתוך השנה. ושם מתבצעת הצמיחה, התובנות, החשיבה והתכנון בראייה רחבה. יאללה!
  • גן עדן עלי אדמות: להנות מהרכוש והצעצועים אבל בלי להיות חייב את זה. לראות הכל כמשחק. מציאת סיפוק בדברים קטנים בהווה, חיבור לטבע, לפליאה, תמימות, אנשים, עיסוק. ההיגיון מביא מידע שלמדתם מאחרים. ההקשבה ללב מביאה אינטואיציה חיה וחכמה יותר, להקשיב לזה יותר מאשר להיגיון. ללכת בעקבות השמחה שלי.
  • וכמה לסיום: מערכת היחסים שלי עם עצמי מנבאת את מערכות היחסים שלי עם אחרים. ללמוד להרגיש נוח בשקט ולבד. | לאסוף חוויות על פני לצרוך חפצים. לצחוק, לשיר, לרקוד, לשחק, להעריך את הטוב שיש ברגע הזה | להאמין שהחיים שומרים עליכם, לפחד פחות מכישלון, לראות בזה למידה. | למקד מחשבה בפוטנציאל ולא בחוסר, למקד רגש בהודיה, ציפיה ואהבה למה שיש, למקד דיבור במילות שפע ועידוד ולא בבעיות, עשיה חיובית שמיושרת עם המטרות שלי ולא אינטרסים של אחרים או הסחת דעת. | להתחבר עם אנשים יוזמים, חיוביים, אתיים ואוהבים. להמנע מגזלני אנרגיה ויוצרי בעיות, מלכי דרמה ושליליות. אם מישהו פוגע בכם – לשחרר ולתת לקארמה לעשות את העבודה המלוכלכת | לחיות באמונה שהכסף יבוא, להיות נדיבים ושופעים, לברך את העסף, את מי שנותן לכם שירות, לתת לאחרים תועלת יותר ממה שהם ציפו. | בריאות: כושר, תזונה, שינה, תרומה לאחרים. | להמשיך להעלות את הנורמות ולא להסתפק. לטפל טוב בעצמי, ביחסים עם אחרים, עם כסף, לפרגן לעצמי טוב | לבטא אהבה וטוב לב ככל האפשר, לגרום לאחרים להרגיש טוב, להתעניין בהם, להעריך | לראות את החיים כגן עדן, לפתוח את הלב, לשחרר אמונות ותקיעות שלימדו אותנו אחרת | מחר הוא בונוס, לא בטוח שיגיע. תהנו מזה שאתם חיים.

One comment

  1. פינגבק:ימי קורונה – מה לומדה החמוטל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *