עיוני!

לפעמים מרוב אמביציות אנחנו שוכחים את מה שפשוט.
ואיזה כיף זה לפגוש את זה פתאום ולהזכר.
אז בתוך הכובד של הקיץ הזה נסענו למשפחתית קטנה בצפון, קצת טיול, קצת ביחד, קצת לנשום. והיה נחמד וכיפי, ועדיין לכל מקום קצת מתגנבת אחרי הכבדות.
אבל היו כמה רגעים שהצליחו להפתיע, והיה להם משהו משותף.
היה הבחור הסופר נחמד מחומוס משאוושה בנהריה, והיו בעלי הדירה שהפתיעו עם שייקים פעם אחת, ועם יוגורט וגרנולה בפעם אחרת, והיה גם הרגע הזה –
שבסוף יום טיול בנחל כזיב היפה, ביום חם עם 9 ק״מ וירידה ועליה מאתגרת, רצינו קפה קר. הסתכלנו במה שגוגל הציע בסביבה, ובחרתי בקפה של איריס וגיא (אם אני זוכרת נכון), כי היתה שם תמונה שהיה כתוב בה ״הקפה הכי טוב בעולם עיוני״, וזה הצחיק אותי.
כשוויז ניווטה אותנו לתחנת דלק הרגשנו קצת מרומים, מה תחנת דלק עכשיו, אבל כשנכנסנו לקפה ופגשנו את כל העיוני הזה בכל מקום, והיה ברור שמישהו לא רק השקיע חשיבה בעיצוב ובשעשועים, אלא זה באמת המקום, החל מהבחור האולטרא-נחמד שהכין את הקפה, וכלה בבדיחות בשירותים, כולם כולם 100% עיוני, הרגשתי שמתרווח בי איזה חיוך, איזה נעימות, מה שלא לגמרי הצליח לקרות קודם.
 
וחשבתי, איזה קטע זה, שמרוב שאלות לעומק ולרוחב ורצון להתקדם, ולדייק, ולגלות, ולגדול ולפגוש ולהשיג וייעוד וחוויה ולהשפיע ולקדם ואקשן, וריגוש, וכל מיליון הדברים שהעולם דוחף אותנו אליהם בהרבה רעש,
איזה קטע זה שאנחנו שוכחים משהו סופר פשוט וזמין שנמצא ברשותנו, ושאם נשתמש בו, לא משנה באיזה תפקיד ואיזה מיקום אנחנו – תמיד תמיד נועיל לעצמנו ולמי שמסביבנו:
להיות טובים, מאירי עיניים, נחמדים, לחייך, לתת טיפונת יותר ממה שציפו מאיתנו.
עיוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *