מחשבות עגומות על השיטה הכלכלית

כשבועת ההייטק התפוצצה לפני כמה שנים, יונתן ואני הרגשנו שזה כל כך נכון, כי כמביטים מהצד כל העסק נראה לנו פיקציה שמזינה את עצמה. עסקי אוויר.
במידה רבה כל ההתבססות על צרכנות מביאה לכלכלה מזוייפת בעצם, אני קונה דברים שאני לא באמת צריכה, היצרנים דואגים שהם יתקלקלו מספיק מהר כדי שאצטרך לקנות חדש, וכו' וכו'. 
על התוצאות של זה אף אחד לא חושב, וגם על הפיקציה שבזה אף אחד לא חושב.
אני לא מבינה גדולה בכלכלה, אבל הצמיחה הזאת שכל כך מחפשים אותה, היא על חשבון מישהו, לא? ולמה יש לי הרגשה שהמישהו הזה זה אני? והסביבה (שזה אומר – כולם)?

"אמת אחרת" הוא אתר שנותן הרגשה קצת קונספירטיבית…
לא יודעת כמה ברצינות להתייחס שם לכל דבר, אבל חלק מהדברים בהחלט מתחברים לי לתחושה הלא נוחה שיש לי עם השיטה הכלכלית בה אנחנו פועלים, או יותר נכון – בתוכה אנחנו נסחפים – בלי לעצור ולחשוב. תקראו לפחות את זה.

ובאותו הקשר, בערך, על חיי העבדות של העובד המודרני. כושי בלאנטיס. בחיי.

אני מודעת לכך שכל הנ"ל רק מעלה שאלות, ולא מציע תשובות. אבל גם זאת התחלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *