בעבודה כבר הבנתי שצריך תכנון כדי שדברים לא סתם יקרו, אלא כמו שאני רוצה (לא שאני רצה ליישם את זה תמיד, אבל זה עוגן שאני יודעת שאפשר ליישם), אבל איכשהו לחיים עצמם אני נותנת לזרום בלי תוכנית.
סתומרת, יש לי יומן, ברור, ואני מאוד מתוקתקת ומנוהלת בתוכו. אבל זה יותר ניהול של *מה שמגיע אלי*, ואני מדברת על להכניס את מה ש*אני* רוצה.
פעמיים חשבתי על זה לאחרונה, פעם אחת כשפגשתי חברים בהלויה, והשמחה של המפגש התערבבה עם הנסיבות ועם התהיה מה צריך לקרות כדי שניפגש, ופעם שניה כשקלטתי שעבר כבר איזה חודש מאז שעלה לי רעיון מצוין בקשר ללקבוע משהו עם אמא שלי, וזה פשוט לא קרה.
אז גילה אמרה – מה, תכניסי את זה לתוכנית השנתית.
אז אמרתי: נכון! אני מכניסה ליומן!
וגילה אמרה – לא יומן. תוכנית שנתית.
הופה. אסימון נופל. ו-חזרתי:
תוכנית שנתית זה להסתכל במבט על ו, ובכן, לתכנן. וכמו שזה טוב לעסק/לימודים/אנא עארף, זה הכי סבבה גם למטרות האישיות שלי. כי מה שלא קובעים יהיה הדבר הראשון שיידחה, ואז איפה אני ואיפה הרצונות שלי, ואיך עבר עוד חודש ואני באותו מצב.
ישר הורדתי לי אקסל עם לוח שנתי, והתחלתי לחשוב: מה בעצם הדברים שאני רוצה שיקרו, ובאיזה תדירות, ומה בכלל אפשרי בתוך הזמן – מה שמאלץ אותי להחליט מה יותר חשוב ממה, ולחלק לקטגוריות. פתחתי טאב נוסף ושם עשיתי אינדקס צבעים: מה שקשור ליחסים, מה שקשור להתפתחות אישית, מה שקשור לפיתוח בעסק, וכו׳. ואז התחלתי לשבץ לכמה חודשים הקרובים. קודם כל דברים שכבר רשומים ביומן, וסביבם שיבצתי את מה שאני רוצה שיקרה.
השלב של היומן – זה בסוף. להכניס את התוכניות לתוך השוטף, כך שכשאני קובעת דברים של שיגרה, אז יש משבצות שכבר תפוסות, והשאר צריך להסתדר מסביב.
נראה לי שהשלב שהכי קשה לי – זה בכלל להבין מה אני רוצה. אבל אני משאירה פשוט את המסמך של התוכנית השנתית פתוח כל הזמן ברקע, וברגע ש(סוף סוף) מתבהר לי איזה רצון, אני רושמת ומשבצת.
שלב הצדקת הנסתרת: קישור לקובץ אקסל שנתי +, וגם קובץ pdf שהכנתי לכיתה של יואב עם ניסיון לפורמט של יומן שיש בו גם מבט חודשי, גם רישום של משימות/מטרות, וגם שיבוץ שבועי (שאמור להיות מודפס דו צדדי, כך שהרשימות מול השיבוץ השבועי) כרגע עם דפים לינואר. אם יעזור משהו למישהו – סבביישן.
