10 התבוננויות על המצב

הצורה שאני בנויה בה, אולי טיפה פחות שגרתית מהקולות הדומיננטיים שרצים פה במרחב. כנראה חסר לי איזה גן של דעות ונחרצות, ורוב הזמן אני בעמדה מתבוננת. גם הקצב שלי שונה, לוקח לי זמן להגיע לבהירות. כך שכל השיטה של קרה משהו > כולם מגיבים > כולם מגיבים למגיבים > כולם נסערים וכן הלאה, לא פועלת איתי. אני כן מקשיבה הרבה, ולכולם, רגישה לטון, לאותנטיות ולרגש, וכן מופעלת מהדרמה והסיחרור, ודואגת. 

לא באה להגיד שהשיטה שלי יותר עילאית או משהו, פשוט אני בנויה ככה. אבל אולי יש לי אפשרות לראות משהו מתוך העמדה הזאת, לעשות איזה זום אאוט. כי יש לי הרגשה שמה שקורה עכשיו הוא סימפטום ולא הבעיות עצמן.  

אז הנה כמה דברים:

1. להצטרף באמצע הסיפור

בעיני מה שקורה עכשיו התחיל כבר בהקמת המדינה: אנשים שונים שמספרים לעצמם סיפור שונה על המציאות. לאורך השנים הסיפורים השונים הלכו והתרחקו אחד מהשני (ומהשלישי, ומהרביעי), וכיוון שלא כל כך התייחסנו לזה לאורך השנים, מאוד קשה לייצר שפה משותפת דווקא ברגע של קונפליקט. 

ולכן, עם כל זה שצריך לטפל בבעיות הבוערות עכשיו, צריך במקביל לטפל במקור – במפגש בין הסיפורים. 

לו אני עם ערוץ טלויזיה משלי, אני פותחת שידור רצוף עם מראיינים מוכשרים ששואלים: ספר לי על הילדות שלך, מאיפה המשפחה שלך הגיעה, איך היה היחס ליהדות, ציונות, ישראל בבית. איפה היית ומה הרגשת ב48, 67,73, 77, 82, 93, 95, 2005 מה ראיית העולם שלך, מה חשוב לך, מפחיד אותך, מה החזון שלך לישראל אופטימלית. ככה, אחד אחרי השני, 24/7. להסתכל בעיניים במבט סקרן, להכיר, לרכך. רק אחר כך לדבר על מה שעכשיו.

2. תהליכים יותר רחבים

אנחנו לא כאלה מיוחדים. העולם נמצא עכשיו ברגע מוזר. זוכרים את האלה עם הקרניים בגבעת הקפיטול? משהו גדול משתנה ואנחנו חלק מזה. מה גורם לזה? אני לא בטוחה, אולי תהליכים טבעיים, אולי נפש האדם לא עומדת בקצב של המודרנה ומתחילה להשתולל. לא יודעת. אבל פרופורציות זה דבר מועיל.

3. אלגוריתמים

הבינה המלאכותית פה, ואיתה פייק ומניפולציה (שלא לומר דאגות מתחום המדע בדיוני שהופכות להיות שאלות מעשיות). גם לפניה יש את כל ההטיות הידועות שהאלגוריתמים ברשתות מייצרים לנו כדי לדאוג לאינטרסים שלהם. אנחנו נוטים לחשוב שאלה דברים שפועלים על אנשים פחות מודעים מאיתנו, אבל, האמנם? 

תראו כתבה על חברה (ישראלית אבוי לבושה) שמתפרנסת מיצירת כאוס לטובת האינטרסים של לקוחותיה. אנחנו יכולים לחשוב שהם ודומיהם לא פועלים פה, אבל… ״יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה״. כואב לחשוב, אבל יכול להיות שאנחנו כבשים ומישהו רועה אותנו מאחורי הקלעים?

4. דרמטיזציה

כל התוכן שלנו הולך ונהיה עם הזמן יותר דרמטי כי הסף שלנו עולה. סרטים משנות ה80 ייראו לנו מביכים ואיטיים היום. התרגלנו לפיצוצים, קצב, דרמה, רעש. האינטרס של התקשורת זה דרמה וסקופים, וממש לא שלום הציבור. פעם היו כמה חודשים קשוחים של תעמולה יותר פופוליסטית שטוחה ולעומתית לפני בחירות ואז חזרה לשגרת עבודה. היום אין שגרה, ונשארנו עם שיח רדוד שלא לומר מטומטם, שמדגיש דרמה והקצנה איפה שהיא נמצאת וגם איפה שלא. וכולנו, שוב, קצת כבשים מול זה.

5. אמון

פלא שאנחנו חשדניסטים? שאנחנו מייחסים לשני זדון ומאשימים אותו בכל צרותנו? אנחנו תחת התעללות מתמדת, גם אם אנחנו שמנו את עצמנו שם בעצמנו.

6. הקצנה

לטרוק את הדלת יותר קל מלהתמודד עם האורחים. להקצין מסר זה יותר שיווקי וחד מאשר מסרים מורכבים. גם פה אנחנו לא לבד בתהליך, הנה זווית מעניינת שלא חשבתי עליה. למי יש כוח לסיפורים ארוכים, תנו לי סיכום ב140 תוים וסלמאת.

7. כולם נראים אותו דבר

הפיד שלי מגוון כנראה יותר מהממוצע. אני עוקבת מפה ומשם. ולא נעים להגיד לכל מי שמרגיש מיוחד – אתם נראים אותו דבר. שני ה״צדדים״ כשהם מדברים קיצוני, מצדיקים את מה שנוח להם, מתעלמים ממה שלא נוח להם, ציניים ומרירים כלפי חוסר ההבנה של ההגיון הצרוף שלהם על ידי הצד השני, מייחסים רשעות וזדון, טמטום וחוסר יכולת לצד השני. התקשורת שופר ימני!! / התקשורת שמאלנית כבר שנים!!. הוידוי יוצא הדופן של אילנה דיין – איזה אומץ!  / איזה בדיחה, יש אחד במדינה שחשב שהדעות שלה אחרות ממה שהיא חשפה ״באומץ״? וכן הלאה וכן הלאה. כולם קורבנות מרים של מציאות אטומה, בודדים ולא מובנים. 

8 שיח

אולי מנהיג אחר יכול לעשות משהו אחר. אני בספק – א. מישהו רואה איפשהו מנהיג פוטנציאלי? ב. הבעיות מהותיות בציבור, בשיח, ואם זה ישתנה, גם המנהיגים ישתנו. אני מקווה.

אם מישהו פספס את ההמלצה שלי לפגוש את הרבעון הרביעי, אז הנה שוב. מאמינה שזאת הדרך. אזרחים פוגשים אזרחים שונים, במרחב שיש בו הסכמה משותפת להקשבה ויצירת אמון. זה קודם כל. אחר כך מבט אל העתיד של ישראל, על אתגריו ומורכבותו, ומחשבת משותפת איך. ומתוך השיח, מתוך העבודה המשותפת, להוליד תוצר כפול: 1. ברית והסכמה מה מחבר אותנו, חזון שאנחנו חיים בו בטוב. 2. גבולות ברורים ומוסכמים כדי שאף אחד לא ייכנס לפאניקה וירגיש מוגן ורצוי.

כל מה שעושה אותנו שונים אחד מהשני מביא איתו מתנות יקרות. אין פה מישהו מיותר. לכל אחד, לצד היכולת המופלאה שלו להטריף את השני כשיש פוליטיקה של הכנעה, יש עושר ועומק כשיש פוליטיקה של הכנסת אורחים. ואפשר לחשוב על פתרונות כשההיסטריה והדווקאיות יורדת.

רואה בשטח עוד מחשבות כאלה, וגם פעילות בפועל. זה מעודד, והלוואי שיצבור תאוצה והשפעה במרחב.

9. זמן בירור זהות, זמן בירור משמעות

הרבה זמן המשכנו על האדים של דור המייסדים ודור המבססים. ואז נהיה לנו קצת יותר נוח, וכולנו בתוך העולם האמביציוזי, השופע הגלובלי והמתקדם, רוצים עוד לעצמנו. מתגייסים פחות, חושבים על המכלול פחות, פחות סגורים מה זה המדינה הזאת ומה הקשר האישי שלנו לכל זה. אומרים שזה קלאסי לדור שלישי/רביעי, והמשבר צפוי. אז הנה לנו שעון מעורר. ואנשים יוצאים לרחובות עם דגלים. אם הצעד הבא יהיה בירור זהות יהודית, ישראלית, ניסוח ברמה הכי אישית מה וכמה ולמה אני מתחבר פה, אז הרווחנו בגדול. הנה כמה התחלות של מחשבות שנתקלתי פה ושם

אנשים משלמים פה מחיר באופן קבוע, החיים פה לא פשוטים, לא רגילים, לא נורמלים. חייבת להיות לזה משמעות, ואנחנו אלה שנותנים אותה. זה עלינו לנסח את זה, זה עלינו לחיות את זה, זה עלינו להסתדר אחד עם השני, למצוא מכנה משותף ולבנות פה מדינת מופת, או אם מופת זה גדול מידי ולא מוסכם, גם לבנות מדינה עם כנות, ערבות הדדית, אמון ומוסר זה דבר גדול מאוד. הבן שלי התגייס היום. עוד חודש יום הזיכרון לשואה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. יום העצמאות.

10. ויש גם עולם מחוץ לרשתות והחדשות

וגם זה יכול להכניס לפרופוציות. כן, יש שבר ענק, אבל באמת, הנוסעים שעוזרים אחד לשני במטוס, האנשים ברחוב, תפיסות רוחניות של המצב – מה שבחוץ משקף מה שבפנים ואולי שווה להתייחס לבפנים, לייצב אותו שיהיה פחות מעורער מול החוץ.

11. ואחד לשנה הבאה

אש לא נכבית כששופכים עליה עוד דלק. לשים לב מה התדר של תגובות שלנו במרחב. ברור שיש כאב ופחד וזעקה, לכולם יש. אבל איך מבטאים את זה באופן אחראי שלא מזמין עוד מהפחד והכאב? אומרים שכשרוצים לנסח לעצמנו מטרה, צריך לנסח את זה במילים חיוביות, כי המוח לא מכיר את המילה ״לא״. אז נניח ״אני רוצה לא לצעוק על הילדים״ המוח שומע ״לצעוק על הילדים״. לנסח מה אני כן רוצה.

גם מבחינת מה שהמוח שלי שומע, גם מבחינת איזה תדר אני מביאה למרחב סביבי, האם אני מגבירה או מורידה להבות, וגם מבחינת (אם אתם מאמינים בזה) שמחשבה יוצרת מציאות, אז להיזהר לא להיות בעצמנו סוכני חרדה ואימה וכך להזמין את מה שאנחנו פוחדים ממנו. להיזהר מהכוחות שפועלים עלינו, לשים לב להיות מדויקים לנו ופחות להיסחף.

פגשתם עוד יוזמה שמדברת בירור מתוך יחד? עוד זווית שמאירה משהו ממבט רחב? מוזמנים לשתף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *