ללכלך על הבנקים זו לא קשה.כל שניה שומעים על איזה תספורת, הלוואה או קומבינה אחרת לאיזה טייקון, על מישהו בדיוק כמוני שחוב קטן תפח למשהו מפלצתי, על רווחים היסטריים מעמלות, על השכר ההיסטרי של הבכירים הבנקים.עזבו, אל תיכנסו לקישורים. רק מלשים אותם נכנסתי למצב חרדתי. באתי לספר לכם דווקא על הזדמנות …
1. הפייסבוק שלי עוקב אחרי אנשים מעניינים/מצחיקים מימין ומשמאל. בתקופת המלחמה זה היה בלתי נסבל. בימים רגילים זה משעשע ונותן פרספקטיבה. בשבוע שעבר קלטתי התקפה רבתי מהצד הימני בפיד שלי על חוק השקיות. המון זילזול וציניות. (אני לא מדברת על הביקורת המוצדקת לחלוטין על הסכום המופרך ששילמו לאיבגי, אלא הביקורת …
גם תחת דיאטה חמורה של הימנעות ממוצרי התקשורת הישראליים – רדיו, עיתונים, טלויזיה (ברררר) – אני נחשפת למחאה ולצדדים שונים בה, ומתחילות להתגבש לי מחשבות בעניין. אמת אמת שיוקר המחיה לא הגיוני. עובדים עובדים עובדים, ואין ביטחון תעסוקתי, המחירים מסביב עולים בלי קשר לשכר, גם עם שני בני זוג עובדים, …
