אתמול מצאתי את עצמי יושבת שעתיים מול הזום בכנס אינטרנטי בנושא גינון בר קיימא במרחב הציבורי. בשנים האחרונות אני לא מתעסקת בפועל בנושאי קיימות. יש לנו את הבית שלנו, ההרגלים, הנטיה לשימוש חוזר ופחות או יותר אנחנו באיזשהו איזון לא פנאטי של אורח חיים משתדל, אבל לא מעבר לזה. יונתן …
כאדם שמנסה להשתפר ולגדול, גיליתי שמה שעוזר לי להישאר במסלול זה התחייבות. התחייבות לדד ליין, למישהו אחר, לזמן של פגישה, ואז גם אם לא בא לי, אני כבר מחוייבת ודברים יקרו, והרבה פעמים אני שמחה על המאמץ בדיעבד. אבל במסגרת הלמידה שלי את עצמי, ראיתי שמחויבות קשורה אצלי גם לאיזורים …
מקובל וגם חמוד להחליף ברכות שנה טובה, והשנה ראיתי הרבה ברכות מצחיקות / ציניות / מיואשות שנפרדות משנה מאתגרת ומסתכלות בפקפוק מסויים על השנה החדשה. ותוך כדי בישולים ופטפוטים התבהר לי שמה שהייתי רוצה לאחל לכולנו זה רוך. אני לא יודעת מה בדיוק הסיבה, אבל אנחנו נוטים להיות קשים לאללה. …
מחאה וסגר שטים להם באויר, ומעוררים בי מחשבות ותהיות. בגדול השיטה של לקבל את החדשות מהפייסבוק עובדת מצוין בשבילי, כי ככה אני נמנעת מהפאתוס וקופצת ישר לבדיחות, שזה טוב לחמוטליות באשר הן. מצד שני, אין להתעלם מהאש הרושפת של הדעות הסותרות והנחרצות לכל כיוון, שזה חמוטליות לא סובלות, שתדעו. חולקת …
לפעמים מרוב אמביציות אנחנו שוכחים את מה שפשוט. ואיזה כיף זה לפגוש את זה פתאום ולהזכר. אז בתוך הכובד של הקיץ הזה נסענו למשפחתית קטנה בצפון, קצת טיול, קצת ביחד, קצת לנשום. והיה נחמד וכיפי, ועדיין לכל מקום קצת מתגנבת אחרי הכבדות. אבל היו כמה רגעים שהצליחו להפתיע, והיה להם …
איש אחד ריפא מחלקה פסיכיאטרית שלמה בלי לעבוד עם המטופלים בכלל, אלא רק על ידי זה שטיפל בעצמו. איזה סיפור ניו אייג׳י מהמם זה. תוכלו לקרוא עליו ב״אפס מגבלות״, הספר שכתב ג׳ו ויטלי אחרי ששמע את הסיפור הזה לראשונה והלך לחפש על מה מדובר. קראתי את הספר לפני כמה חודשים, …
