מי זאת עולה / ניר מנוסי

שנת הבת מצווה של איילה אוטוטו מסתיימת. זה היה יפה ומשמעותי, עם הרבה חוויות, טעימות והתחלות של דברים.  זה היה מסע מעניין גם בשבילי (יש שיגידו שיותר בשבילי מאשר בשבילה). חיפשתי דרך להעביר לה דברים שחלקם לא ברורים לי בעצמי, ומצאתי את עצמי במסע כזה כשכל פעם יש לי למידה …

פוסט אחרי מלחמה

הסערות פה לא שוככות, הן רק משתנות. רגע אנחנו בקורונה, שניה אחר כך מלחמה, וברקע הפוליטיקה הבלתי אפשרית שלנו, אובדן אמון במוסדות, דרמה רודפת דרמה וסף הגירוי עולה ועולה. השבועות האחרונים היו סוערים. עלו בי הרבה דברים אבל לא כתבתי. לא הרגשתי שיש לי מה להוסיף למרחב הטעון, הייתי בעצמי …

מחשבות ליום האישה

״אמא, מחר זה יום האישה, מה זה בעצם?״ היא שאלה אותי בערב. עניתי לה איזה משהו, במופת של הורות חסרת תשומת לב שאופיינית לשעות הערב שלי, והמשכתי הלאה. יומיים אחר כך האיש הראה לי תכתובת ווצאפ בעבודה שלו. ארגון העובדים חילק מתנות מללין לעובדות והזמין גם את העובדים לאסוף מתנה …

אלימות במשפחה, בחברה ובתוכנו. זה הזמן לגדול

נראה לי שאין מישהו שלא התערער קצת מהסיפורים שוברי הלב האחרונים.  כל השאלות, הניסיונות לחפש סימנים, פרטים (היתה הסתרה של מציאות מתמשכת? היה התקף חד פעמי?) מחפשים וודאות והיגיון, כשאנחנו בחוסר אונים מול השאלה הבסיסית: איך זה קורה שאדם נורמלי רוצח את אשתו. מה אפשר לעשות בקשר לזה. ראיתי המון …

או או, גם וגם – להכיל את הסתירות האנושיות

אוכלת שווארמה, העיקר שותה דיאט קולה נאבק נגד הקמת משרפה ליד הבית, אבל מזהם את הרחוב עם קמין מגדלת תרנגולות בחצר, אבל אוכלת שניצל לא אוכל בשר כי זה עינוי של חיות, אתה יודע שגם צמחים מרגישים? (בטח יש דוגמאות יותר אקטואליות, אבל אני קצת מנותקת אז תסלחו לי) זוית …

death to 2020

בהמלצת מישהו בפיד ראיתי את death to 2020 בנטפליקס. בבית משפחת לורנס נשמעו שאגות צחוק ברמה של לפדח את הילדים. איזה כיף של דבר. סרט סיכום לשנת 2020 בסגנון יעני דוקומנטרי, שנון ועם דמויות מעולות עד כאב (המילניאל? אההה! האמא מהפרברים? אווווו!). יותר מידי טוב, בחיי. הסרט די מתמקד באמריקה …