אוף, הבת שלי אמרה, מתי מתחיל הזה של הדגלים? (היא לומדת בירושלים וצריכה לתכנן איך חוזרת הביתה עם כל ההפרעות). אתמול עשו להם סיור מבית הספר על פארק המסילה, ודיברו קצת על השכונות בדרך. נשמע מקסים לגמרי, איך היה? נה, היא אומרת, כל רגע עצרו ובלבלו את השכל. אבל מה סיפרו? …
השבוע קיבלנו מבט כואב ומטלטל על נפגעות פגיעה מינית. המוות של יעל גרינברג, הפוסט של ריף, הפוסט של מרווה זוהר, הפוסט של יעל משאלי והסרט של הבת שלה, נתנו לרגע הצצה על מה שעומד מאחורי המילים האלה, איך נראית מלחמה על החיים, וגם איך כן ולא נראית תמיכה. קשה לנשום …
מה הקשר בין – תרבות ריאליטי של הדחות וניצחון בכל מחיר, בגידה, ורכילות מאחורי הגב כנורמה.– תרבות שצדה כל פדיחה שמישהו מפקשש ועושה מזה מטעמים ובדיחות, כי אפשר, וכי אם זה מצחיק אז זה חומר לעבוד איתו ולא משנה האדם מאחורי זה.– תרבות שבודקת אם ״הוא משלנו או לא משלנו״, …
הצורה שאני בנויה בה, אולי טיפה פחות שגרתית מהקולות הדומיננטיים שרצים פה במרחב. כנראה חסר לי איזה גן של דעות ונחרצות, ורוב הזמן אני בעמדה מתבוננת. גם הקצב שלי שונה, לוקח לי זמן להגיע לבהירות. כך שכל השיטה של קרה משהו > כולם מגיבים > כולם מגיבים למגיבים > כולם …
השבוע הגבתי בפיסבוק על פוסט של דמות ציבורית שאני מעריכה, שברוח הימים האלה היה נחרץ, פסקני ושולל את הצד השני מכל וכל. נתתי שם תגובה מנקודת המבט שלי – שיש הרבה כאב, עלבון ופחד דו צדדיים במרחב, ושהכיוון לדעתי הוא לייצר שיח אחר של מפגש אישי פנים אל פנים, כמו היוזמה …
כשעליתי לכיתה י המשפחה שלי עברה לכפר אדומים. יישוב קטן, מעל וואדי קלט, סוף שנות ה80, קרוואנים, מכולת, ספריה מאולתרת בכניסה לבית של אורה, 5-10 ילדים בשכבה, עליות לא הגיוניות למי שמגיע מהמישור, אומרים שלום ברחוב, טלפון ציבורי עם אסימונים ברחבת המזכירות למי שעוד לא התקינו לו טלפון, נער שמישהו …
