אלימות במשפחה, בחברה ובתוכנו. זה הזמן לגדול

נראה לי שאין מישהו שלא התערער קצת מהסיפורים שוברי הלב האחרונים.

כל השאלות, הניסיונות לחפש סימנים, פרטים (היתה הסתרה של מציאות מתמשכת? היה התקף חד פעמי?) מחפשים וודאות והיגיון, כשאנחנו בחוסר אונים מול השאלה הבסיסית: איך זה קורה שאדם נורמלי רוצח את אשתו. מה אפשר לעשות בקשר לזה.

ראיתי המון טקסטים שפונים לנשים, איך לזהות סימנים אצלך או אצל חברה, איך לבקש עזרה. אבל שמתי לב שלראשונה ראיתי פניות גם לגברים, ולמחשבה משותפת עלינו כחברה. אלה הדיבורים שמרגשים אותי כי הם באים מנקודת מבט בוגרת יותר, לוקחת אחריות.

במבט רחב, מעבר לסיפורים הפרטניים, אני מחפשת מה המסלול שמוביל למציאות חדשה. איפה הקילקולים ואיפה אפשר לתקן. זה לא סיפור של נשים נגד גברים, זה סיפור שלנו כחברה ומי אנחנו רוצים להיות.

אני מאמינה שיכולים להיוולד אקלים ציבורי ונורמות אחרות. וזה כאילו בקטנה ולא מספיק סיסטמתי, אבל הדברים האלה כן יכולים להשפיע, כך שיגיעו בסופו של דבר גם אל בעלי התפקידים שנוגעים בדבר (אנשי רווחה שמאשרים הסדרי ראיה להורים מתעללים, דיינים שמאפשרים עגינות, משטרה שמזלזלת בפניות של אלימות במשפחה, שופטים שנותנים עונשים מגוחכים לעברייני מין). וזה כן יכולים להשפיע על כל אחד מאיתנו ועל המעגלים הקרובים אלינו, ולכו תדעו איזה מילה שאמרתם השפיעה על מי באיזה נקודה.

זה כבר מתחיל לקרות, נשים שנפגעו יוצאות לאור ומספרות בפנים גלויות על מה שעבר עליהן. לא הן צריכות להתבייש, אלא התוקפים. נדמה לי שזה דבר שקורה כשנורמה חברתית מתחילה להשתנות.

איך אנחנו יכולים לשפר ברמה האישית:

1. אנחנו לומדים הרבה דברים על התפקידים המגדריים שלנו. מהמסורת, מהאנטי מסורת, מרצף ההיסטוריה, מהחברה והתרבות שסביבנו, מהסרטים, מהפרסומות. רוב הזמן אנחנו לא בשאלה מול הלימוד הזה, מפנימים את הדברים כאקסיומה, ולא מתקדמים מעבר לזה. אבל כשמתחילים לשאול שאלות על האקסיומות, יכול להיות שנגלה שיש שבלונות שכבר לא מתאימות לנו היום, שאנחנו רוצים משהו אחר לעצמנו, לילדים שלנו. ויכול להיות שנגלה שזה מורכב, שיש אנשים שמולם אנחנו כן רוצים את השבלונות אבל בו זמנית יעזור לנו מרחב תומך אחר שבו אפשר להתייעץ ולפרוק ולא להשאר לבד עם דברים (מעגלי נשים / גברים).

2. האם אנחנו לומדים, מעבר לחשיבה ולשכל, להכיר את הרגשות שלנו, את התגובות של הגוף שלנו, להקשיב ולתת להם מקום. דרכים להתמודד עם רגשות כואבים, תסכולים, עלבונות, הערכה עצמית, ולא להדחיק. מיומנות להיות יותר רכים כלפי עצמנו, לא לדרוש שלמות, לא לשפוט, לא להלקות את עצמנו. יכולת לקחת נשימה עמוקה ולהרגיע את עצמנו. לתפוס מרחק. להיתמך.

3. איך אנחנו מתייחסים לאנשים. איך אנחנו מתנהגים. את מי מעריצים. מה מעריכים. איזה תכנים צורכים. מה מצחיק אותנו. האם יש שם דברים פוגעניים שאנחנו מנרמלים. אולי אפשרי לנו להזין את עצמנו בתכנים יותר מרימים, לבנות בתוכנו מרחבים חיוביים יותר. האם יש לנו מיומנויות לנהל עימות ואי הסכמה בצורה בונה, או שאנחנו מכירים רק מלחמה.

יש המון לימוד חדש וחי ומרענן סביב נושאי מודעות, התפתחות, זוגיות.
אני רואה מסלול ישיר בין המחקר האישי הזה ולבין שינוי תודעתי חברתי.

זה הזמן שלנו לגדול! גברים ונשים

הנה סיפתח טוב בשבילכם – כנס יציאה ממעגל האלימות (כשיהיה קישור אעדכן גם פה). גם אם לא יצא לכם להאזין, שווה לכם לבדוק את השמות שיופיעו שם, להוסיף אותם לפיד שלכם ברשתות החברתיות כעוקבים, וכך להיחשף באופו טבעי לגישות סופר חיוביות. גם זה לימוד, ואחד החביבים עלי.