מחשבות ליום האישה

״אמא, מחר זה יום האישה, מה זה בעצם?״ היא שאלה אותי בערב. עניתי לה איזה משהו, במופת של הורות חסרת תשומת לב שאופיינית לשעות הערב שלי, והמשכתי הלאה.

יומיים אחר כך האיש הראה לי תכתובת ווצאפ בעבודה שלו. ארגון העובדים חילק מתנות מללין לעובדות והזמין גם את העובדים לאסוף מתנה לנשותיהם. הוידאו הנלווה להזמנה היה משהו בסגנון ״מתנה ליום האישה, בתודה על זה שאתן מי שאתן״. והגברים בווצאפ התחילו לנוע באי נוחות.

אז התפתחה לנו שיחה בבית, לאורך ולרוחב, מה בעצם הקטע של יום האישה.

דיסקליימר קטן: ברור שיש יוצאים מהכלל לכל דבר, אבל די יש פה כלל. ואם ניתקע סעיף סעיף למה אפשר להתווכח איתו ולמה זה כן או לא מדויק, נפספס את התמונה המלאה. דיסקליימר 2: אני סוג של לקטית, ניזונה מהמון שבבי מידע מכל מיני מקורות. לא עשיתי פה עבודת מחקר מדוייקת עם מראי מקום, ואולי לא כל הנתונים מדוייקים.

אז מה התמונה המלאה?

פרופורציות היסטוריות:

במשך אלפי שנות היסטוריה ההתייחסות לנשים כאל סוג ב. ללא זכות לרכוש (הן בעצמן רכוש), עם תלות מובנית בגבר שלהן – מבית האבא לבית הבעל, עם תפקידים מסורתיים של הולדה, טיפול בבית ובילדים, בלי השכלה. כשכל הניהול של העולם – מדיני, מחקרי, כלכלי, למדני – נעשה על ידי גברים. זה לא היה בזדון נגד מישהו, זה פשוט היה.

המהפיכה התעשייתית עשתה נתנה עוד פוש קטן – ממבנה חקלאי משפחתי משותף פחות או יותר, נוצרה הפרדה. עולם העבודה החדש נבנה על ידי גברים. הגבר הולך לעבודה במפעל, הילד הולך לבית ספר כדי ללמוד איך להיות פועל טוב בעתיד, והנשים נשארות בבית בלי להשתתף במשחק.

הרעיונות של שיוויון זכויות לנשים – זכות על הגוף, זכות לרכוש, זכות להצבעה, להשכלה, זכות לשאת דברים בציבור – לא היו מובנים מאליהם לאף אחד, ונדרשו אינסוף מאבקים כדי להכניס את הרעיונות האלה לתודעה. ועוד יותר מאבקים כדי להכניס אותם לחוק. 

טריויה קטנה בשביל הקטע: מתי קיבלו נשים זכות ההצבעה? ניו זילנד 1893, רוסיה 1917, בריטניה וגרמניה 1918, ארה״ב 1920, צרפת 1944, שוויץ 1971 (!), ועם סעודיה ב2011 הסתיים הסיפור ויש זכות הצבעה לנשים בכל העולם. אבל זה לא כזאת היסטוריה רחוקה, אתם שמים לב?

היום אנחנו בנקודה על ציר הזמן, בה כל העניין הזה נראה לנו דימיוני. נשים הן לא בני אנוש שווי זכויות? בחייאת. אז המון נשים יכולות להצהיר אני לא פמיניסטית, לא מרגישה בכלל צורך לציין את יום האישה, כי במציאות שלי אישה שווה לגבר, אין לי שום בעיה, אתם סתם מגזימים. והמון גברים יכולים להתמרמר על הקרם גוף מללין שהנשים מקבלות על חשבון דמי אירגון העובדים שהם משלמים אליו ולא ברור בדיוק על מה ולמה.

אבל המטען הזה של התפיסות שרווחו במשך כל כך הרבה שנים, מלווה אותנו מכל מיני בחינות, ואמנם אנחנו בנקודה כל כך הרבה יותר משופרת שאפשר מאוד לשמוח בה, אבל יש עוד הרבה מה להתקדם.

וכאן נכנסים לדעתי כמה רבדים במקביל.

רובד אחד – יש עוד מה לשפר

אני עושה רשימה חלקית ונטולת היררכיה.

בישראל היום אישה שנכנסת להריון לא רצוי ורוצה להפיל צריכה לקבל אישור מוועדה. דיין בבית דין רבני יכול להגיד משפט כמו ״אבל אם הוא לא היה מנסה לרצוח אותך, לא היית רוצה שלום בית?״ ולעכב מתן גט. נשים באותו תפקיד מרוויחות 30% פחות. מחלות שקשורות לנשים מקבלות פחות מימון למחקר. יש עדיין טראפיקינג של נשים, נשים שאשכרה מובאות במרמה, נלקחים להם הדרכונים ונשלחות לעבוד בזנות. יש עדיין תופעה של נשים עגונות, שהבעל פשוט לא נותן גט, האישה נשארת שבויה, והמערכת מאפשרת לזה לקרות. אחוזים גבוהים של נשים שמעידות על פגיעה במהלך לידה, כמו למשל חיתוך ללא בקשת רשות. בעלי תפקידים שהואשמו בפגיעה ממשיכים להיות מועסקים. מחקרי תרופות ותופעות רפואיות נעשים על גברים ולכן נשים שאצלן סימפטומים יכולים להתבטא אחרת מקבלות מענה רפואי פחות טוב. אחת מארבע נשים עם התקף לב נשלחת הביתה על אבחנה של התקף חרדה. מעט מידי נשים בתפקידים ציבוריים. מעט מידי נושאים שמעסיקים נשים בטיפול ציבורי. מעט מידי נשים בשמות של רחובות (למשל – בחיפה יש 1403 רחובות מתוכם 53 בלבד של נשים).  יחס הזוי וחסר רגישות של הרשויות לנפגעות הטרדה ואלימות מינית. עונשים מקלים לפוגעים. מידה 10 בחולצת בית ספר לבנות תהיה קטנה וצמודה לעומת אותה מידה לבנים. הטווח רחב מאוד.

נדמה לי שיש עוד מה לשפר.

רובד שני – גישות פנימיות שמושפעות מהמטענים התרבותיים

איך נראות נשים במדיה? על פי מחקר שנעשה על סרטי 2013, מתוך 50 הסרטים המכניסים ביותר, רק 36% עברו את מבחן בקדל (מבחן הבוחן אם יש בסרט לפחות שתי דמויות של נשים, אם הן משוחחות ביניהן, ואם נושא השיחה אינו גברים). עצם העובדה שמדד כזה קיים מראה את השינוי. ובאמת, בעידן המבורך שאנחנו חיים בו שהבושה מתחילה לעבור לצד הפוגע, אם נראה סרטים מלפני 30-40 שנה נזוז באי נוחות בכיסא. כי זה כבר לא הגיוני להציג ככה נשים והתנהגות כלפי נשים. ועדיין – כמה נשים יש בתעשיית המוזיקה ואיך מכוונים אותן להציג את עצמן כדי להיות מצליחות? איך נראות נשים בטלויזיה שלנו, ומה זה עושה לנו? מה מלמדים אותנו הקליפים, הסרטים, הסדרות, הפרסומות, הבדיחות על מה מצופה מנשים? איך הן אמורות להתלבש, לדבר, להיראות. מה מקבל פידבק אוהד ומה נחשב פחות?

זה משנה כי זה משפיע על איך נשים תופסות את עצמן, ואיך גברים תופסים נשים. זה משנה כי זה מחלחל לתוך החיים האישיים של כל אחד ואחת. דובר כבר רבות על דוגמניות ופוטושופ, אבל זה גולש גם למקומות יותר הזויים. למשל התופעה של הורדה מוחלטת של שיער הערווה, הגיעה בעקבות עולם הפורנו ששינה את הסגנון במהלך שנות ה90, ופתאום, גם בחיים האמיתיים נהיה סטנדרט חדש של מה נכון ומה לא, בלי קשר למה בריא, מה נוח. ויש היום גם הזיות מוחלטות של ניתוחים פלסטיים לשיפור המראה של הפות. מה? למה? ככה, כי דברים מקולקלים.

בשיחה שלנו הבת שלי סיפרה על הסרטון הזה שהראו להם בכיתה

אם הייתי שואלת את אותה אם יש משהו שהיא מרגישה בו פחותה מבנים היא לא היתה יודעת לענות לי. אבל כשהיא סיפרה שהבנים בכיתה אמרו שנחמה (המורה לספורט הנערצת) לא רצה כמו בת, ונענו – ״אני רצה כמו בת כי אני בת!״, היה לבת שלי ניצוץ בעיניים. 

אתם מבינים? זה עדין, זה מוטמע, זה מקובל, זה מתחת לרדאר. זה דברים שאם היו נאמרים במפורש, היינו מתקוממים מייד: מה זאת אומרת בנות מסוגלות פחות? מה זאת אומרת בנות הן לקישוט ולשימוש הגבר? איזה בולשיט!!  אנחנו הרי מכירים את המציאות ואת האחיות שלנו, האמהות הנמרות שלנו. אבל כשזה שטיפת מוח תת קרקעית זה מחלחל הרבה יותר חזק ומשפיע עלינו אם נרצה או לא נרצה.

העצמת נשים על אמת - מידע אמין על מין

נדמה לי שיש עוד מה לשפר.

רובד שלישי – אנרגיה זכרית אנרגיה נקבית ולאן אנחנו הולכים 

יש חלקים בשיח שמרגישים כמו מלחמת נשים בגברים. בגלל הגברים המצב כמו שהוא. הגברים אנסים בפוטנציה. נשים צריכות לתפוס מקום של גברים. וכאלה. וזה מעורר תחושה של איום והתנגדות, בטח שזה מעורר התנגדות. 

אני חושבת שלא על זה מדובר. אני חושבת שהכיוון הוא עולם יותר טוב עבור כולם. גברים ונשים כאחד. עולם יותר בריא, עולם יותר מאוזן. וכאן נכנסים המונחים של אנרגיה נקבית וזכרית לתמונה (כשבגדול לכל אחד יש גם וגם, זה לא מגדרי במובהק). על מה מדובר? כמו בטבע בעצם. 

אנרגיה זכרית היא קצת כמו הזרעון: מוכוון מטרה, הישגי, חץ שלוח, חדור מטרה, משימתי, תחרותי, כוחני, מתקדם, עקבי, ליניארי, מגשים, ממוקד, עסוק בתוצאה, מיישם. 

אנרגיה נקבית היא קצת כמו הביצית: נוכחת, ממגנטת, רכה, מעגלית, נחה, אינטואיטיבית, מתמסרת, רגישה, מקבלת, מחוברת, זורמת, תומכת, מביאה רעיונות, עסוקה בתהליך. 

אין עדיפות של אנרגיה זכרית על נקבית או ההיפך. הן משלימות זו את זו לתנועה מלאה. אבל בעולם היום יש חוסר איזון, יש תודעה זכרית קיצונית. כל מה שבערכים הזכריים מוערך, מתוגמל, נחשב. כל מה שבתודעה הנקבית נחשב מקסימום כסופט סקילז שנחמד שיש אותם, לא יותר מזה. 

הרבה פעמים גם אם נראה כבר אישה שנכנסה לתפקיד משמעותי (זוכרים שדיברנו על שיויון, ועל זה שיש פחות נשים בתפקידים משפיעים), נראה שהאנרגיה שהיא פועלת בה היא אנרגיה זכרית, ועם כל השמחה על ההישג, עדיין חסר פה באמת חידוש וריפוי. 

יש לעשות שינוי של לגרום ליותר נשים להכנס לתפקידים נחשבים של הנדסה, פוליטיקה, ניהול. להיות פורצות דרך בקריירה וכו׳. אנחנו רגילים לחשוב שאם היא מהנדסת היא יותר מוצלחת מגננת, וכל הכבוד לה שפרצה את תיקרת הזכוכית וזזה מתפקידים מסורתיים של חינוך לתפקידים יוקרתיים של הייטק.

אבל לחשוב שמהנדסת יותר משמעותית מגננת זה סופר חשיבה זכרית. למה להשפיע ולטפח את התודעה של דור העתיד זה מקצוע נמוך יותר מלטפח טכנולוגיה? אולי זה בדיוק הפוך? מה יקרה בעולם כשמשכורת של מטפלת, גננת ומורה תהיה 40,000 לחודש? איזה איכות של אנשים תגיע לתפקידים האלה? מה זה יעשה לתודעה של הילדים? ואיך זה ישפיע בהמשך על התפתחות המדינה? האם זה ישפיע פחות מלשפר את תעשיית ההייטק? וזאת רק דוגמא אחת לאפשרות מחשבה שונה לחלוטין על הנחות יסוד שכאילו מובנות לנו מאליהן.

מה יקרה אם תהיה יותר אנרגיה נקבית במרחב? אני חושבת שיהיה יותר טוב לכולם.

אופטימיות

באמת שיש מקום לאופטימיות. אפילו חגיגה. תראו כמה התקדמנו, ובתוך איזה תהליכים עוצמתיים אנחנו נמצאים. זה מדהים. בואו נמשיך את זה. נמשיך ללמד עצמאות. נמשיך לקדם שיוויון אפשרויות. נלמד נשים על כסף. נשפר חקיקה על עבריינות מין. נגרום למטרידים ולפושעים להתבייש ולהענש, ולא להרגיש ״גבר״. לא נסכים לתודעה גסה ומבזה במסווה של הומור. נלמד נשים וגברים על מיניות אחרת מפלקט סרטים אמריקאים שמשפיע על כולנו כל כך לרעה ונכנס לכולנו למקומות הכי אינטימיים. יש ממי ללמוד, יש לאן להתקדם. העתיד יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב. המכלול כולו הוא עצום, אבל כל אחד במקומו ובתחומו יכול לעשות עוד ולהשפיע עוד. גם מבחינת עשיה חיצונית וגם, ואולי בעיקר מבחינת עבודה פנימית. ללמוד בעצמנו, לגדול ולהתעדן. לשפר את עצמי וכך לשפר את העולם. 

לבן שלי אמרתי פעם, כשהוא אמר שלא מעניין אותו להשפיע על אחרים, שיש לו השפעה בעצם ההתנהגות שלו. למשל אם הוא בקבוצת חברים, ומישוה מביא דיבור סקסיסטי, או בדיחה סרת טעם, להגיב לזה ״אחי, זה לא לעניין״. לא לשתף פעולה עם הגסות, זאת כבר פעולה גדולה. 

ומילה על הקרם גוף מללין

אין לי בעיה להתפנק, סום אוף מיי בסט פרנדס אר קרמים. אבל איזה מסר מפוספס זה לתת לנשים קרם גוף ליום האשה. אנחנו לא מציינות את יום האישה כי תודה לנשים על מי שהן. תודה גם לגברים על מי שהם. אישית, אני מצדיעה לכל מי שעושה את הדרך מהבוקר עד הערב ומנסה להיות בנאדם טוב. 

פרסומות יום האישה זה כזה..

המסרים של יום האישה מורכבים, ואנחנו נמצאים בנקודה בתוך התהליך, ממש לא בסופו. אז יש הרבה מה לעשות בהקשר של יום האישה:

  • אפשר לשמוע על המצוקות של נשים שעדיין נמצאות במקום מוחלש היום, להעלות למודעות את הנושאים הרגישים של להיות אישה במרחב, מהטרדות ברחוב, ועד זוגיות אלימה, פגיעות מיניות, רצח. להשתתף במיזמים מקדמים, להכיר ולתרום.
  • אפשר ללמד מיומנויות שנשים פחות גדלות להכיר – כמו התנהלות כלכלית, פיתוח עסק, אפשרויות קריירה, מעורבות ציבורית. אפשר לחשוף לגישות רחבות יותר מהסטנדרטי למיניות, דימוי גוף, יחסים זוגיים.
  • כמובן שאפשר לחגוג הישגים חיצוניים ונשים פורצות דרך. עם כל החשיפה למדיה, יש ערך בלפגוש נשים שעוסקות במיזמים, קריירה, ספורט או תחביב שפחות מובן מאליו לנשים. עם זאת חשוב להתייחס למחירים שהישגים כאלה יכולים לגבות. לפעמים השאיפה להיות גם וגם וגם טוב אולי למעמד האישה, אבל רחוקה מלהיות מיטיבה לאישה עצמה. אפשר להביא גם תכנים כאלה, של בדיקה מה מיטיב איתי כאישה בעולם היום, איך אני שמה את עצמי בסדר העדיפויות ולא בריצוי ושירות כמו שמחנכים אותנו.
  • אפשר לעשות מעגלי נשים על מה חשוב להן, מה מפריע להן, ואז לשאול אנשי ציבור איפה התשובות שלהם למה שמעסיק 51% מהציבור.
  • ואפשר לעזור לנשים להתעורר. להעלות מודעות להשפעה התרבותית על התודעה שלנו. להבין שמתוך זה שאנחנו בעולם מוכוון אנרגיה זכרית, יש לנו עוד המון ללמוד גם על עצמנו ועל האפשרויות שלנו. 

כן, יש העצמה מסוג של שירי גלי עטרי ״תעשי רק מה שאת אוהבת״, אבל יש עוד הרבה יותר עומק מזה, ויש מה ללמוד שם, לטובת כולנו.

מסיבת קישורים

קישור לתרומה לאדמת מרפא נשית

קבוצת השנה אני עושה כסף, קבוצת עוברות ושוות

Safeup רשת קהילות נשים לבטחון אישי

סמדר מילר – מיניות וזוגיות, עסקים נשיים

מיניות: זהרה טרייסטמן, אורית לייזרסון, אפרת וולפסון

ספרים ותכנים: אישה יודעת, מאה ימים על ההר, נשיות, אהבה פראנית.

מוצרים: רביעיות נשים פורצות דרך, קלפים שיוויוניים (מלך מעל מלכה מעל נסיך? אפשר גם אחרת, הנה שתי ילדות ישראליות, כל אחת ביוזמה עצמאית משלה) אחד, שתיים.

יום האישה שמח!!

4 Comments

  1. נעמה

    כתבת יפה וממצה את הנושא. ממצה עד כמה שאפשר במאמר אחד קטן, אבל עשית סדר בצורה מוצלחת בנושא הזה.

    תיקון קטן נדמה לי שיש טעות ובמקום המילה להאנס התכוונת לכתוב להענש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *