fbpx

שנת בת מצווה על פי דרכה

גם עם הבנים שלנו עשינו שנת מצווה. אמנם הם עלו לתורה, ותפילין והכל, אבל החיבור לזה לא היה להם מאוד טבעי. הם השתכנעו לעשות את זה, ואני חושבת שבסופו של דבר זו היתה חוויה משמעותית לחוות את החיבוק שקהילת בית כנסת יודעת לתת לך, את הטפיחה על השכם, את המעגל הזה. אבל הרגשנו שאנחנו צריכים לתת להם משהו נוסף, שיתאים לאופי שלהם, ושידגיש עבורם את השנה הזאת של ההתבגרות. 

הגדול, אינדיבידואליסט, מעדיף קבוצות קטנות ולא המון. החלטנו לעשות איתו פרויקט שנתי שבו כל מי שרוצה מהמשפחה המורחבת מזמין אותו ליום פעילות משותף, משהו שקשור למקצוע שלו, או כל דבר שנראה להם משמעותי לזמן הזה של ההתבגרות. זה היה משמעותי מכמה בחינות. קודם כל במשפחה המורחבת תמיד נפגשים בפורמטים המוניים, ולפעמים יוצא שהילדים גדלים ולא באמת מכירים כמו שצריך אחד את השני. פגישה של אחד על אחד עושה משהו אחר לגמרי. דבר שני, היו מפגשים באמת מעניינים סביב מקצועות ותכנים שלא יוצא לילד לפגוש. הוא הגיע לסיורים במוסך, באתר בניה ענק, במפעל חקלאי, רכב על אופנוע, ביקר בעיר דוד, בית התפוצות, בית טרזין. שמע על מבצע אנטבה מדוד שהיה שם. היה אחלה פרויקט באמת. 

עם השני, נשענו יותר על שנת בר מצווה יישובית שהיתה פה, במסגרתה היה מפגש עם סופר סת״ם שכותב את התפילין, היתה שיחה וצפיה במשחק של קבוצת כדורסל נכים, טיול לילי מהיישוב לירושלים ואולי עוד משהו שאני לא בדיוק זוכרת. עוד זכורים לטובה טיולי בנים עם אבא (והכלבים) עם תרמיל על הגב ולינה בשטח. פרויקט שיפוץ בתים לנזקקים. גם מצאנו את עצמנו בטיולי סביב השם של הדמות התנ״כית שנשאה את שמו.

עם הקטנה אני מרגישה שהתכנים שנכנסים לשנה הם הדבר עצמו. מוצאת את עצמי משקיעה הרבה יותר מחשבה. אולי בגלל שבלי טקס מסודר, מסיבה בלבד נראית לי קצת ריקה. אולי בגלל שהיא בת, יש לי רצון יותר חזק לתת לה קבלת פנים לחיים, הכנה להתבגרות שיכולה להיות לא פשוטה. אולי בגלל שהבת מצווה שלי בעצמי השאירה אותי בלי תחושה ברורה מה בדיוק הלך שם ולמה. ואולי בכלל בגלל מי שאני היום, שצברתי וותק בהתבגרות בעצמי ורוצה לרכך לה מעברים, לשתול זרעים של מודעות, לחסוך שריטות. 

מוצאת שאני שואלת את עצמי שאלות עומק, מה אני רוצה לאחל לה? איזה ערכים, מיומנויות, תכונות? איזה מעגלים רוצה לחזק? ואיזה דרך מכל האפשרויות תדבר איתה בשפה שלה, תיגע בה ותשאיר זיכרון משמעותי? לאט לאט עם התקדמות השנה מתגלה לנו מסע נחמד שמתאים למי שהיא. המשא ומתן לדיוקים מעניין –  לא כל מה שאני חושבת שיתאים לה אכן מתאים לה, ויש דברים שהיא גם מפתיעה מהצד שלה. אם אנחנו כבר במסרים, הנה מסר חשוב בעיני: עם כל הרצון שלנו ללמד ולתת, כמה חשוב לגלות את ההעדפות שלה ולתת להן מקום והערכה. גם אנחנו צריכים ללמוד אותה, וגם היא צריכה ללמוד את עצמה.

לכל בת מצווה, מעצם הייחוד שלה, יש את החוויות שיתאימו לה. מי שנכון לה המוני ורועש, מי שנכון לה אינטימי ושקט, יצירתי, נותן, לומד. שיטתי ועקבי או חד פעמי וגרנדיוזי. כל אחת והזווית שלה. ״חנוך לנער על פי דרכו״, פשוטו כמשמעו.

(אם אתם צינים כמוני, אתם בטח מכירים את ההסתלבטויות על פתיתי השלג הייחודיים והשבריריים שאנחנו מגדלים שמרוב ייחוד לא מסוגלים להתמודד עם העולם, או על הניסיון הפתטי שלנו לאמץ אופנות כדי להרגיש להרגיש מיוחדג׳ים כמו שמודגם במונטי פייטון we are all individuals.)

אבל בכל זאת, ולמרות זאת ואולי אפילו בגלל זאת – בעולם שמכתיב לך מכל כיוון מה נכון ומה צריך, קל מאוד להתבלבל ולחפש סמכות חיצונית. ולכן זה נראה לי לימוד סופר חשוב להכיר לבנות שלנו את הקליק הפנימי הזה שמרגישים כשיש משהו נכון. כשבין כל ההצעות יש פתאום הידלקות: כן! זה מה שמתאים לי! זו תובנה רבת ערך בעיני, ועוד מתנה ששנת הבת מצווה יכולה להציע, אם נדע לשים לב לזה ולהתייחס לזה במסע.

יש לי אחיינית שמה שתפס אותה היה לימוד משותף עם אמא שלה.
אחיין בשלן שעשו איתו פרויקט של בישול ארוחות חג לנזקקים.
מכירים עוד כאלה, בול בפוני? 

אולי יעניין אותך גם >>

איזה כיף שנרשמתם!

מידי פעם כשיצטבר תוכן, או משהו חדש ומעניין, אשלח לכם למייל.

(אמור גם להגיע מייל אישור הרשמה, לוודא שאתם זה אתם וכל זה, אז תעשו שם את הקליק, ואנחנו מסודרים).

נתראה!

חמוטל

stars 2
שנשמור על קשר?

האתר מתעדכן עם רעיונות, מחשבות ומוצרים חדשים שקשורים לשנת בת מצווה.

אם יכול להועיל לכם לקבל אחת לתקופה מייל שמרכז את התכנים האחרונים שהועלו, אתם מוזמנים להרשם