fbpx

העצמה במלוא מובן המילה

שירה איסקוב היא אישה פורצת דרך. כמו metoo שהפך את הקערה על פיה, ועשה סדר מי צריך להתבייש במה, העמידה של שירה בפנים גלויות מול המצלמה העלתה את הנושא של אלימות במשפחה בראיה שיוצאת מהקלישאות הרגילות. כי כשהפנים מוסתרות קל לנו לחשוב שזה לא קשור למציאות שלנו אלא של מישהי קצת מוחלשת אולי, ממגזר עם בעיות, לא משהו שיכול לקרות לנו. ושירה הרהוטה, היפה והאינטליגנטית מנפנפת לנו את הסטיגמות השקופות שלנו, ומראה לנו – וואלה יכול לקרות. גם לבת שלך.

אז הנה עלה נושא למודעות. ועכשיו מה. מה עושים עם ההבנה שהנורמלי יכול להתהפך ללא נורמלי ומסוכן? איך מכינים נערה לחיים, עם מודעות ומפוכחות מצד אחד, ועדיין עם תום, אופטימיות ואמונה בטוב שבאדם? נושא מורכב.

אני לא יודעת אם בגיל שנת בת מצווה 11-12, יש בשלות ממש לשיחה על הנושא, לדעתי, הכל עוד בוסרי מאוד. אם היא שומעת חדשות ונחשפה לסיפור, אולי כן נכון להעלות את זה לשיחה. אתן צריכות להכיר את הבת שלכן, ולשקול מה נכון. (אם החלטתן לדבר, גם הסיפור של עדי גוזי, השכנה שהצילה אותה הוא מופת של אומץ ואחווה).

בכל אופן, גם בלי להתייחס לסיפור באופן ספציפי, אולי דווקא בגיל הבוסרי הזה, כשאין עדיין מערכות יחסים ומעורבות רגשית על הפרק, זה המקום לזרוע זרעים של מודעות, ואיזשהו יישור קו. 

לזרוע זרעים

לתפיסתי כל הנושא של חינוך למיניות, ממש לא מתחיל בגיל ההתבגרות אלא צריך להיות נוכח בבית מגיל 0, כל גיל ורמתו. לא בשיחות פומפוזיות ונאומים, אלא בלמידה שלנו ההורים, ותגובה תוך כדי החיים, כשהמציאות מפגישה אותנו עם משהו שמתקשר לנושא. כל פעם הערה קטנה בהקשר מסויים, ולאורך השנים הדברים עוברים. (בבלוג שלי סקרתי את הספר מידע אמין על מין, ושם הן קוראות לזה ״שיחת חביתה״, משהו על הדרך, לא מתקפה ישירה…). אז נראה לי שכל הנושא של אלימות בזוגיות, זו הרחבה לכל הנושא של חינוך למיניות, שכולל גם את התכנים של פגיעה מינית. 

אני שווה

אבל הדבר בעיני שהוא הכי משמעותי, והכי רלוונטי לשנת בת מצווה, זה לחזק אצל הילדה את הידיעה החד משמעית שהיא שווה בלי קשר לכלום. ומכך, שהיא לא צריכה לקבל התנהגות לא מכבדת כלפיה.

זה נשמע מובן מאליו, אבל זה כל כך לא. 

אנחנו חיים בסביבה שיפוטית, מודדת ומשווה. סביבה שמפרגנת קודם כל על הישגים, על עשיה. ששופטת כל כישלון בחדות ובקשיחות. שטיפת מוח בלתי פוסקת על דימוי גוף, יופי ראוי ולא ראוי. על התנהגות מצופה, תפקידים מצופים. מה נשי ומה לא. מה מקובל ומה לא. אי אפשר לעמוד בזה. אם עמדת בזה בשדה אחד, אז זה יתפוס אותך בשדה אחר. כל אישה חושבת, מה זה חושבת, יודעת, שמשהו אצלה לא בסדר. 

והתפיסה הזאת היא מצע נוראי כשאישה נלכדת בקשר עם אדם בעייתי. כי שכאת מסתובבת עם הרגשה שאת לא בסדר, את לא מכבדת את עצמך עד הסוף, ולכן את יכולה לסלוח על התנהגות לא מכבדת כלפייך. 

שנת בת מצווה היא אפשרות להעביר את המסר הזה, ולנסות לקבע אותו ככל האפשר. את שווה, נקודה. את ראויה, נקודה. מעצם זה שנולדת. מעצם קיומך. אף אחד בשום סיטואציה לא רשאי להתנהג אליך בצורה לא מכבדת ואם זה קורה – לקום וללכת.

איך מלמדים דבר כזה?

קודם כל מלמדים את עצמנו. קחו תמונה של התינוקת שהייתן. תינוקת בלי הישגים, כשרונות, וסטנדרט יופי. עולה על דעתכן שמישהו רשאי להתנהג לתינוקת הזאת בחוסר כבוד? התינוקת הזאת בתוכנו. אני גם בת 47, גם בת 12 וגם בת חודש. כל הצדדים האלה בתוכי. לאהוב את התינוקת שבי, את הטוהר הראשוני, שזכאי לטוב מעצם קיומו, בלי שום דבר מעבר לזה.

ואם אנחנו לוקחים על עצמנו את השיעור במלואו, זו לא תהיה אמירה חד פעמית, אלא כמו חינוך להגיינה, כמו חינוך להרגלים, זה משהו שילווה אותנו ביומיום. נשים לב למקומות השופטים והמודדים, ונרגיע קצת כלפי עצמנו, כלפי אחרים. כשרואים בסרט/סדרה התנהגות לא מכבדת, שמועברת שם כדבר נורמלי, להתייחס לזה. נשים לב למה אנחנו מחמיאים, הישג חיצוני, הדגשה של יופי, או על אישיות, על מהות. האם אנחנו משדרים שהיא חייבת להיות נחמדה גם אם לא מתאים לה. האם מחמיאים לה כשהיא עומדת על שלה. ננסה למצוא דרכים לשדר ולחיות את האהבה ללא תנאי. 

אם קראתם עד פה, זה העיקר בעיני. משוחררים. אם בא לכם להמשיך, היו לי עוד כמה קצוות של מחשבות על הנושא.

יישור קו

בתרבות שמדברת על נישואי אהבה, זה יכול להיראות לנו ארכאי לברר לעומק על המשפחה של בן הזוג הפוטנציאלי, להכיר ולפגוש עוד לפני שנופלות החלטות. אולי זה מתאים לנו, ואולי נבחר לילדה שלנו מגיל צעיר, שמפגש עם בן זוג והורים זה לא משהו רק להחלטה של חתונה, ושאצלנו מכירים קודם, מטיילים ביחד, מתערבבים קצת. בעיני זה שווה מחשבה מה הדרך שנכונה לנו.

מיכל פרינס כתבה שיש אצלם דיבור בבית, שלפני שמחליטים על חתונה, הזוג מתארח 6 שבתות משותפות עם המשפחה. כדי שתהיה עין הורית שרואה ומכירה בלי להסתנוור במשך זמן משמעותי ולא רק בביקור נימוסין, ואולי זה יעזור לאתר התנהגויות עם פוטנציאל בעייתי ולהציף אותן לפני שמתחייבים. זה לא פתרון אולטימטיבי, ולא מבטיח כלום, אבל אני רואה בזה הזמנה ללחשוב על איזה סיסטם שנכון לנו כמשפחה, ולהעביר מגיל צעיר מסר על גבולות גזרה של מעורבות שלנו, והסיבות להן. 

זה מוזר לחשוב על זה כשהילדה עדיין ילדה, אבל אולי טוב לישון על זה קצת, לגבש מחשבות ולהתחיל לחשוב איזה מסרים נכונים למשפה שלנו ואיך לשלב אותם בחיים. 

אל הלב

אל הלב

אם מחפשים דרך חווייתית להעביר את התכנים האלה בשנת הבת מצווה, מעבר למודעות ולשיחה שלנו, עמותת אל הלב עוסקת בדיוק בזה. יש להם תוכניות שנתיות (אם תארגנו בבית הספר או בקהילה שלכם), קורסים וקייטנות. (קייטנה שלהם לגמרי ברשימה שלי, לא הצלחנו השנה בגלל הקורונה, אבל גם לזה נגיע).

אולי יעניין אותך גם >>

איזה כיף שנרשמתם!

מידי פעם כשיצטבר תוכן, או משהו חדש ומעניין, אשלח לכם למייל.

(אמור גם להגיע מייל אישור הרשמה, לוודא שאתם זה אתם וכל זה, אז תעשו שם את הקליק, ואנחנו מסודרים).

נתראה!

חמוטל

stars 2
שנשמור על קשר?

האתר מתעדכן עם רעיונות, מחשבות ומוצרים חדשים שקשורים לשנת בת מצווה.

אם יכול להועיל לכם לקבל אחת לתקופה מייל שמרכז את התכנים האחרונים שהועלו, אתם מוזמנים להרשם