אחד הפרמטרים לתכנון פעילות בשנת בת מצווה זה עם מי עושים את הפעילות. יש סדנאות של אמא ובת, חוויות של משפחה מורחבת, או משהו יותר אינטימי, כל ילדה ומה שמתאים לה. אצלנו עלה הרעיון לעשות חופשת בנות – שתי אמהות ושתי בנות מצווה.

הרעיון נולד בעקבות משחקים וערכות הפעלה / שיחה שמצאתי ומאוד אהבתי, אבל ראיתי שבסביבה הרגילה בבית מאוד קשה לאסוף את עצמנו מהיומיום הרגיל ופתאום לצלול למשהו יותר אינטימי ומשמעותי. אז חשבתי לעשות אולי פיקניק עם איילה, או לצאת לבית קפה כל פעם עם ערכה / משחק אחר. ואז באה ההברקה של לעשות את זה ביחד עם עוד זוג אמא ובת, וכך לקבל ערך מוסף של סיעור מוחות, ועוד קצת יציאה ממערכות היחסים הרגילות.

כשחזרנו שאלתי את איילה מה היא לקחה מהחוויה, והתשובות היו: מעניין לראות יחסים של אמא ובת אחרת מקרוב וכמה אנחנו שונות; היה משהו משחרר בלהיות רק בנות, שיחה יותר פתוחה, יותר קל לתאם דברים שמתאימים לכולם; במתחם טיפוס בהתחלה פחדנו ולא רצינו, ואז החלטנו להתגבר ולנסות ובסוף היה מעולה ולא רצינו ללכת; ובקיצור – היה כיף!!. אז נסכם שזה פורמט מקסים לגמרי, שאפשר לשלב בו כל מיני מוצרים משדרגים. בפוסט הזה אפרט על המוצרים שאנחנו השתמשנו בהם, ואם בא לכם עוד רעיונות – יש פוסט מתעדכן על קלפים כאן.

אמ״לק – איפה היינו ומה עשינו

יצאנו ללילה אחד. בתחילת הנסיעה עצרנו בבית קפה חמוד לקפה ועוגה ושיחה עם הקלפים של שלווה גרופר ״מחוברים״. נכנסנו למתחם קיר טיפוס. אח״כ הלכנו לדירת הairbnb החמודה שהזמנו בנתניה. שם בילינו אחה״צ סביב ערכת רביעיות אישיות – עשינו סיעור מוחות והמצאנו קלפי רביעיות כל אמא ובת על המשפחה שלהן. אחר כך עשינו סיבוב ברגל לחוף פולג, שוטטנו ברחובות קצת, אכלנו ופטפטנו. בבוקר כתבנו את הרביעיות יפה על הקלפים המעוצבים. אחכ פיקניק באחת מהטיילות של נתניה, מה שעשה לנו חשק פשוט לבלות בים, אז זה מה שעשינו – חוף סירונית המקסים, מוזיקה, מים ובריזה. ובסוף לקחנו את הילדנו למתחם טרמפולינות, בהמתנה אליו ישבנו עם ערכת ״מראות״ של מעיין קרת.

קפה עם קלפים

לשבת בבית קפה זה כיף בכל מקרה. להוסיף לזה גם קלפים שמשדרגים את השיחה – זה כיף גדול. הקלפים של שלווה גרופר מכילים מלא שאלות שברגיל לא כל כך יצא לנו להגיע אליהן, אבל אם שואלים אותן, פתאום יש בסיס לשיחה קצת יותר מעניינת ומקרבת. לקחנו את הקלפים וביקשנו מכל אחת לבחור שאלה עבור מישהי אחרת, ובתכל׳ס קצת כולנו ענינו על כל השאלות. שמרנו על גבולות גזרה של לא לעייף ולחפור יותר מידי, אז עשינו שני סבבים, סה״כ 8 שאלות, שייצרו לנו שיחה מגניבה, עם הזדמנות לאמהות להדגים לבנות שיחה מהלב, בלי ניסיון ליפייף, עם פתיחות לדבר גם על דברים מביכים ולצחוק על עצמנו. יצאנו במצברוח מצויין, והמשכנו הלאה.

רביעיות אישיות

מוצר חדש שפיתחתי. הרעיון הוא לעשות סיעור מוחות עדי להמציא רביעיות אישיות על המשפחה שלנו (או נושא רצוי אחר). זה יכול להיות שילוב של אמא ובת (במקרה שלנו), או קבוצת חברות, או אפילו לבד, למרות שנראה לי הרבה יותר כיף ביחד, וגם מועיל לשמוע רעיונות של אחרים ולהתאים אותם אלינו.

בשלב הראשון יושבים עם פנקס ועם רשימת רעיונות, ומתחילים לחשוב על סט הרביעיות. זה יכול להיות על כל אחד מבני המשפחה, או להיות משהו יותר ממוקד: ״דברים שאבא אומר״, ״עבודות בית״. זה לא כל כך פשוט, צריך קצת לחשוב, לנסות להכניס הומור פנימה כדי שיהיה משעשע, אבל להיזהר לא לפגוע באף אחד. וזה לוקח זמן, אבל יוצאים בהרגשה טובה.

בשלב השני מעתיקים את השאלות החמודות שהכנו לקלפים המעוצבים, עם טוש פרמננט טוב, שלא יימרח. גם זה לוקח קצת זמן, אבל זה נחמד. ולסיום – מפתיעים את המשפחה (או החברות), עם משחק שתפור בול עליהם, על קלפים עבים בקופסא שווה.

ערכת מראות של מעיין קרת

ערכת מראות ״קלפים לגילוי כוחות היופי שלך״ של מעיין קרת יושבת אצלנו בבית כבר כמה חודשים. הקופסא סופר מרשימה, וכשפותחים יש מחברת הוראות, קלפי תמונות, קלפי שאלה ופעולה, וקלפי תכונות. ממה שאני מבינה, הערכה מבוססת על תכנים שמעיין מעבירה בסדנאות לנערות סביב נושאים של דימוי גוף , יופי ואופי.

בקלפי התמונות יש צילומים של כל מיני נערות אינסטגרמיות כאלה, מאוד אסטתיות. נערות במגוון מידות, צבעים, הבעות פנים, סגנונות לבוש. והרעיון הוא לעורר שיחה סביב התמונות. ניסינו כמה פעמים לגשת לזה, לייצר שיחה באווירה ביתית, וקצת נתקענו. אמנם בחוברת ההוראות יש המון הכוונה ורעיונות איך להשתמש ולאן לכוון את השיחה, אבל גם אחרי שקראתי את ההוראות שוב ושוב, משהו בזה לא נתפס לי, והרגשתי שאני לא מצליחה להיות המנחה המכוונת שנותנת את המילה הנכונה במקום הנכון. אז החלק הזה פחות עבד לנו.

לקחנו את הערכה לטיול בנות שלנו, כדי לנסות אותה שוב, אולי בהקשר אחר מחוץ לבית, ולא ב1:1 אלא עם עוד אמא וחברה זה יעבוד לנו יותר טוב. הפעם ניסינו את קלפי השאלה ופעולה. אבל גם שם משהו לא עבד לנו. הבנות קראו את הקלפים כל אחת בתורה, אבל לא ידעו מה לעשות איתם. כל מיני הנחות יסוד לא היו ברורות להן וגם לנו לא כל כך ״מה היא אישה שמגשימה את עצמה״, ״מי בעד שיער מתולתל מי בעד החלקה״, ״אם בחור יגיד לי שלדעתו בנות צריכות לאכול רק סלט ואני חושבת שיכולה לאכול כמו בנים מה אגיד לו״, ״לכו בחלל החדר כמו ילדות, כו נשות עסקים, כמו דוגמניות, כמו בנים״. מה? לא הבנו מה רוצים מאיתנו. לא כל השאלות כאלה, ויש גם ״איזה תכונות אופי אני אוהבת בעצמי״, ״את מי הערצתי כשהייתי קטנה״, אבל מבחינת הקשב של הבנות, זה לא תפס. אולי יותר יתאים לילדות גדולות יותר מגיל 12? אולי זה שאלה של סגנון? אולי באמת כשיש מישהו שמכוון את השיחה זה יותר מוצלח? לא יודעת.

קלפי התכונות לעומת זאת היו לנו מצויינים. קצת לפני זה, כשהיינו בים, דליה הציעה משחק: שכל אחת תגיד בתורה משהו טוב על עצמה, ומי שאומרת ״לא יודעת״ נפסלת. שיחקנו, אבל וואלה, לא היה פשוט. ההרגל לביקורת עצמית, או שיש דברים שאנחנו כל כך רגילות אליהם, שלא יודעות לתת להם שם בשליפה. אז הנה, קלפי התכונות היו לנו השלמה מעולה לעניין הזה. כל אחת בתורה שלפה מהערימה קלף, והיתה צריכה או לתת אותו למישהי סביב השולחן, או לשים אותו בערימה של מתאים לכולנו, או בערימה של לא מתאים לאף אחת מאיתנו. עשינו כמה סבבים וזה היה ממש כיף. גם הפידבק ההדדי, גם דברים שלא בהכרח חשבנו עליהם כתכונות שמעניינות או שהיו שקופות לנו, והיה מעניין לראות איך אנחנו רואות אחת את השניה. יופי!

כשהילדות נכנסו לפארק טרמפולינות, המשכנו אנחנו האמהות עם זה. פרסנו את הקלפים על השולחן, וחיפשנו לפי כל מיני קריטריונים – משהו שיש לי, משהו שממש אין לי, משהו שהייתי רוצה, וכאלה. זה יצר שיחה טובה ואינטימית והעביר לנו את הזמן עד שהילדות סיימו להזיע במתקן העינויים, אההה, סליחה, לקפוץ בטרמפולינות.

סיכומיישן

הפורמט של לעשות חופשת בנות ולמלא אותה בתוכן סביב משחקים / ערכות / קלפים, הוכיח את עצמו כדבר מגניב ביותר, ואני ממליצה בחום!