עדינות

אחד החבר׳ה בבית בקהילה* שיתף איתי מאמר שהוא כתב על האוטיזם. הוא מדבר שם על הקשיים, ספציפית של מי שבתפקוד גבוה ו״לא רואים עליו״, להרגיש שרואים אותו, ולהיות מסוגל לבקש ולקבל עזרה. הוא כותב באיזשהו תימהון על עמידה מול עולם אכזר וקשוח, כשמבפנים יש כזה צורך בחברות, עדינות, הכלה של קושי והצפה, צורך בהבנה ותמיכה.

תיאור התימהון הזה שלו מול העולם היה מתנה בשבילי. 

תזכורת מכמירת לב שבעצם מתחת להכל יש צורך אנושי פשוט ותמים.
לא רק לגבי בעלי מוגבלויות כאלה או אחרות, אלא לכולנו.

מתישהו העולם הלך והקשיח, לכיוונים ציניים, מהירים ועצבניים. תחושה שהכל שיפוטי. הכל סקופי. הכל בתחרות. הכל בתקציר, קליק בייט, קלשונים ולפידים ועליהום. 

אני לא מחדשת כלום, כן? רק להכיר בזה שניה, שיש משהו מאוד חזק בעידן הזה, וזה עובד על כולנו, גם אם נדמה לנו שאנחנו חכמים ומודעים. אלה כוחות חזקים (ראבק, לפני כמה שבועות נרדמתי מול שר הטבעות! היה לי איטי מידי!) שמייצרים הרבה סטרס.

וזה כאילו כל אחד עם הבעיות הפרטיות שלו, אבל אם עוצרים שניה ומסתכלים אחורה מנקודת המבט הזאת, אפשר לראות מלא נשמות שנקלעו למשחק מהיר וגס, וכוחני ורועש ומציף, שדורש מהן להסתגל, אחרת קשה להסתדר פה. אז כל אחד מייצר לו את האסטרטגיות התמודדות שלו, מניתוק ועד תוקפנות, והמשחק תופס עוד ועוד מומנטום ומסתחרר עוד יותר.

ואז בא התימהון הזה, ושואל – מה זה המשחק הזה? אני לא מבין אותו. אני לא בטוח שאני יכול ואולי גם לא רוצה להסתגל אליו.

והתימהון הזה גורם לי לשאול את עצמי במה אני מזינה את עצמי? 

שולח אותי לעשות לעצמי איזה מיפוי של מה מחזק אצלי אנושיות ואהבה ועדינות, מה מרחיב, מה עוזר לנשום עמוק. ואת זה לחזק כמה שאפשר. 

התימהון הזה מזכיר לי את הצורך בעדינות. 

כשאני מדברת בכנות על עצמי, בטח כשמדברת על משהו רגיש, אני מרגישה שמפקידה משהו עדין למשמרת אצל בן השיחה שלי. מניחה חתיכה מהנשמה שלי כמו גוזל בכף יד. וכדי לעשות את זה, צריכה ביטחון, שהגוזל יישמר, ויקבל את העדינות והעיטוף שהוא צריך. 

כשהשיח בינינו כל כך אגרסיבי ושיפוטי, איפה נניח את הגוזל הזה? אנחנו משאירים אחד את השני כל כך לבד. אני מזכירה לעצמי שגם כשאני לא יכולה לעשות כלום במציאות שסביבי, אני יכולה להתעקש להיות אחת שאפשר להפקיד אצלה את הגוזל והוא יהיה בטוח. לפחות להשתדל.

————————

*בית בקהילה – בית לצעירים על הרצף האוטיסטי שנמצא בתוך בקהילה ביישוב ונותן מעטפת לחיי יומיום. יש אחד כזה בכפר, אני עובדת שם כמלווה משמרת בשבוע

** שתי המלצות לתוכן עדין ומעניין שאני עוקבת – שיעורי תנ״ך ישראלי של נתנאל אלינסון הכפרה עליו, ושיעורי ״לדעת נגן״ של אורי וייל – סדרת מפגשי זום על מוזיקה יהודית ישראלית (כולל מחשבה מה זה בכלל).