כיפור תשפ״ג

בדרך ליום כיפור היו לי כמה תחנות התכווננות, באתי מעייפות גדולה ולא בדיוק התכוונתי למשהו, אבל בסוף היה יום טוב מבחינתי, אז חולקת את פירורי הלחם שהובילו אותי לשם.

המחזורים של יעקב ורשבסקי

תמיד היה לי יחס מורכב לחגי תשרי, זוכרת את עצמי בגילאי עשרה/עשרים חוזרת מבית כנסת בראש השנה בדיכדוך, מרגישה שאין לי סיכוי מול הדרישות הגבוהות. אשמתי בגדתי אין לי צ׳אנס בכלל. התפיסה המקובלת של חשבון נפש, של לעבור על כל מה שעשיתי השנה ולבדוק את עצמי, לא כל כך עובדת על הטיפוס שאני. אני זוכרת שהיה אתמול, שבוע שעבר, ואז זה ״לפני זה״ כללי כזה. אין לי שמץ של מושג איפה הייתי ומה עשיתי לפני שנה. החשבון נפש שלי פעיל תוך כדי החיים – פגעתי, או שלא דייקתי, אני מתייסרת על זה בלייב. אז הסיסטם הזה של להסתכל שנה אחורה משאיר אותי נבוכה בלי נקודות אחיזה. 

באיזשהו שלב זלגתי מבית כנסת החוצה, ובשנים האחרונות גיששתי את מקומי מתוך מחשבה חדשה, שאני לא צריכה ליישר קו עם מישהו ומשהו, אלא שמעצם היותי אז זה גם שלי, ומותר לי למצוא מה ואיך מתאים לי בתוך זה. לפני כמה שנים גילינו את יום כיפור ביער הפיות, סוג של ריטריט כיפור אלטרנטיבי, שדוגם מפה ומשם מרוח החג, כוונותיו ומנגינותיו, וקיבלתי מזה המון.

***

בקורונה הקימו ברחוב שלנו מניין רחוב בשבתות, וגם כשנגמרו ענייני הקורונה, אנשים לא רצו לוותר על זה. אז בימי שישי יש קבלת שבת וערבית פה ברחוב. לא הצטרפתי לזה מייד, וגם כשכן אז לא תמיד, אבל מצאתי בזה מקום שמאוד נעים לי, עם מנגינה ונחת וקצת להרים את יום שישי. 

***

הלכנו כמה פעמים השנה לקבלת שבת בבית אביחי (אה, חמוטל, את דווקא כן זוכרת מה קרה השנה), עם חיבור גם לניגונים שאני מכירה, ובעיקר לכאלה שפחות הכרתי של עדות המזרח, וזו היתה חוויה מתוקה לגמרי. זה קטע, שזאת לא מוזיקה שאני אאזין לה בשוטף, אבל בהקשרים הנכונים, אני מופעלת ממנה, היא מרגשת אותי. 

תופסת את עצמי מידי פעם מזמזמת שיר מקבלת שבת או מהתפילה וזה ממש מצחיק אותי לגלות את זה, לפגוש חלק בי שהוא דודה עתיקה של פעם ששרה שירי שבת. מעעעע

***

לפני ראש השנה, מיכה סיפר במניין רחוב על התפיסה של הרבי נחמן לחזרה בתשובה, שמאוד שונה מהתפיסה הרמב״מית המקובלת, ומדברת יותר על למצוא את נקודת האור באחרים וגם בתוכנו. לא הכרתי את זה, וזה עשה חשק להכיר יותר. אולי גם זה יקרה מתישהו. 

***

לפני שבוע נתקלתי בקישור לפודקאסט ״הללו״ של פרויקט צמאה, כמו ״שיר אחד״ אבל לפיוטים. הקשבתי לאחד שקשור לסליחות, היה ממש מעניין, והמשכתי אחר כך ברצף. 

***

ביום ראשון אבישי אמר פתאום שהוא רוצה ללכת לסליחות בכותל. הוא לא מצא מי שילך איתו, ובסוף יונתן הלך איתו ביום שני. יונתן הראה לי סרטון שצילם שם, עם המוני המונים שאומרים אמן, ושופר, וסילסול (עדות מזרח כמובן). סרטון של שתי דקות ואני דומעת. נפש יהודי הומיה בלייב, זאת אני, כן כן.

***

אז שמתי לי ברקע של הבישולים ביום כיפור פלייליסט שמצאתי ״אלול – פתחו שערי הלב״, ונתתי לזה לפעול עלי. שמתי לב שיש לי ניכור וקושי מול ניגונים אשכנזיים כבדים עם היגוי כזה והפקה דלה. אבל כשישי ריבו, שי צברי, המדרגות או טל נאה לוקחים ניגון כזה ושרים אותו נקי, גם משהו שלא יכולתי לשמוע לפני זה, עובד בשבילי. (בדוגמא ששמתי פה של ישי ריבו זה דואט שלו עם מוטי שטינמנץ אז אפשר לשמוע בדיוק את מה שבלתי שמיע בעיני וכמה זה נשמע אחרת כשישי ריבו עושה).

***

שניה לפני החג, ישבתי עם מחזור התפילה של יעקב ורשבסקי, וקראתי קצת מהפרשנות שלו, שמאירה חיבורים אחרים לגמרי. לא כיפור של הלקאה עצמית ואשמה, אלא בקשה לפתיחת הלב, לחיבור מדוייק לעצמי, להסרת הכיסויים, לחיבור למעיין חיים. הקראתי קצת מהטוב הזה על שולחן הסעודה מפסקת, ויואב אמר, איזה קטע. זה נראה כמו תנ״ך כזה, אבל מה שאת מקריאה לגמרי מדבר. 

***

זה עניין של גיל אולי? כשדיברנו עם הילדים יכולתי לזכור את עצמי בגילם בכלללל לא בכיוון ולא מבינה מה רוצים ממני. ורק בשנים האחרונות החיפוש הזה מרים ראש. איילה הכי לא התעניינה לבוא לבית כנסת, וביקשתי ממנה לבוא בכל זאת. היא אמרה – אבל בעצמך אמרת שאולי זה משהו שמתעניינים בו כשיותר מבוגרים. והתשובה שיצאה ממני היתה שיש עניין של להיות מוקף באווירה, במנגינה. גם אם היא לא מבינה את זה בראש, וגם אם היא לא מתחברת כרגע, אני רוצה שהיא תכיר שהדבר הזה קיים בכלל, כדי שיום אחד אולי היא תתעניין בלחפש את עצמה שם. ואולי לא, אבל אם לא תכיר בכלל, איך תדע? 

***

הלכנו לבית כנסת, כולם (!), הדודה הפנימית העתיקה היתה מאוד מרוצה (עשו לה נחת! דודות אוהבות נחת). והתפילה בערב החג זיגזגה בין נוסח אשכנזי ובין עדות מזרח, שילוב שבשבילי הוא מושלם. גם המשך החג היה בסדר גמור, והרגשתי שאני בסדר עם מה שקורה.

***

אז מה אני רוצה להגיד ברשימה הסופר מפורטת הזאת?

  • קודם כל שאם קראתם הכל, אני מאוד מתרשמת, כל הכבוד לכם (אמרה הדודה). 
  • המלצה חמה על המחזור של ורשבסקי. כדאי לקרוא מראש כדי לתת לזה לחלחל. אבל גם עילעול זריז בחג עשה את העבודה. הוא גם מעביר שיעורים והרבה מזה נמצא גם ביוטיוב, ובאתר שלו אם בא לכם לבדוק. 
  • המלצה לבדוק את ״הללו – פודקאסט הניגונים של צמאה״.
  • תובנה אולי אינפנטילית, אבל בכל זאת: לכל אחד יש איזה תפיסה של מה זה יהדות. קשור לדימויים שנחשפים אליהם מסביב, קשור למקומות והדרכים שגדלנו בהם, בארץ גם קשור לפוליטיקה ומחנות. אבל יש עוד! יש עוד עומק, עוד פרשנויות, עוד דרכים להסתכל, עוד דרכים להתחבר. אני מצאתי את ורשבסקי, ויש בי סקרנות לגבי תפיסות חסידיות וברסלביות. האם חייבים להתחבר? או דווקא לזה? לא יודעת לענות על זה. התשובה של המיינד שלי זה שאם נולדתי למקום הזה, אז יש בי צורך לבדוק מה מזה שלי. אבל התשובה המדוייקת יותר שלי היא בכלל לא במילים, אלא בדמעות הפתאום שמציפות אותי ומאותתות לי שמתחבא פה רגש וחיבור למשהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *