יום הזיכרון תשפ״א

3 דברים מעורבבים קצת בין האישי לחברתי: 1. אני עצובה כמה אנשים הלכו כמה. ואבא, אבא. אוףףף. בשנה הבאה אני בגיל שלו כשהוא מת. איך זה יכול להיות? הוא היה *אבא*. היה עמוד שדרה. השאיר מגע של עוצמה בכל אדם ודבר שנגע בו. איפה אני ואיפה הוא. השכולים מספרים זיכרונות, …

או או, גם וגם – להכיל את הסתירות האנושיות

אוכלת שווארמה, העיקר שותה דיאט קולה נאבק נגד הקמת משרפה ליד הבית, אבל מזהם את הרחוב עם קמין מגדלת תרנגולות בחצר, אבל אוכלת שניצל לא אוכל בשר כי זה עינוי של חיות, אתה יודע שגם צמחים מרגישים? (בטח יש דוגמאות יותר אקטואליות, אבל אני קצת מנותקת אז תסלחו לי) זוית …

death to 2020

בהמלצת מישהו בפיד ראיתי את death to 2020 בנטפליקס. בבית משפחת לורנס נשמעו שאגות צחוק ברמה של לפדח את הילדים. איזה כיף של דבר. סרט סיכום לשנת 2020 בסגנון יעני דוקומנטרי, שנון ועם דמויות מעולות עד כאב (המילניאל? אההה! האמא מהפרברים? אווווו!). יותר מידי טוב, בחיי. הסרט די מתמקד באמריקה …

השראה

כאדם שמנסה להשתפר ולגדול, גיליתי שמה שעוזר לי להישאר במסלול זה התחייבות. התחייבות לדד ליין, למישהו אחר, לזמן של פגישה, ואז גם אם לא בא לי, אני כבר מחוייבת ודברים יקרו, והרבה פעמים אני שמחה על המאמץ בדיעבד.  אבל במסגרת הלמידה שלי את עצמי, ראיתי שמחויבות קשורה אצלי גם לאיזורים …

איחולים לשנה חדשה

מקובל וגם חמוד להחליף ברכות שנה טובה, והשנה ראיתי הרבה ברכות מצחיקות / ציניות / מיואשות שנפרדות משנה מאתגרת ומסתכלות בפקפוק מסויים על השנה החדשה. ותוך כדי בישולים ופטפוטים התבהר לי שמה שהייתי רוצה לאחל לכולנו זה רוך. אני לא יודעת מה בדיוק הסיבה, אבל אנחנו נוטים להיות קשים לאללה. …

על מחאה וסגר

מחאה וסגר שטים להם באויר, ומעוררים בי מחשבות ותהיות. בגדול השיטה של לקבל את החדשות מהפייסבוק עובדת מצוין בשבילי, כי ככה אני נמנעת מהפאתוס וקופצת ישר לבדיחות, שזה טוב לחמוטליות באשר הן. מצד שני, אין להתעלם מהאש הרושפת של הדעות הסותרות והנחרצות לכל כיוון, שזה חמוטליות לא סובלות, שתדעו.  חולקת …