בשבת קראתי את ״יש אלוהים בקהל״ של טל קינן בנשימה אחת, ונשארתי מהורהרת ודואגת (שזה שפה יפה ל״התקשיתי להרדם בלילה אחר כך״, המעט דרמטי.. דרמטי? אני? לא יכול להיות. טוב די).
אז מה היה שם כל כך מטלטל? אנסה לנסח את זה.
קודם כל, אגיד שהנושא של הקשר עם יהדות ארה״ב והעולם בכלל, די יושב לי בתודעה, בתור שאלה לא פתורה. כשדברים כמו כנס מומנטום שהייתי בו , או סדרות כמו הסדרה של גורי אלפי ואפילו הפודי היהודי מכוונים אותי לחשוב שדווקא מהקשר הזה יכולות לצמוח תשובות לכל מיני דברים שבישראל אנחנו תקועים לגביהם בעניין הזהות היהודית.
הסתקרנתם פעם לגבי הקשר עם יהודי ארה״ב? רק אני גיליתי אצלי בורות לגבי זה? או שזו פשוט נטיה ישראלית לחשוב שיהדות זה שלנו, ומה שקורה שם קצת מוזר וזר?
מבט מבפנים ומבחוץ: הפרספקטיבה הייחודית של טל קינן
לטל קינן יש זווית מיוחדת של היכרות עם שתי התרבויות: הוא נולד כיהודי אמריקאי, ועלה לארץ ושירת כטייס בחיל האויר, ואם אני מבינה נכון מחלק את הזמן שלו גם פה וגם שם.
זאת נקודת מבט שיכולה לעשות זום אאוט ולראות דברים שקשה לראות בצורה אחרת, כך שממש שווה להקשיב לו. האם כל הניתוחים נכונים? אין לי מושג, ואני ממש מקווה שלפחות בחלק הוא טועה. כי לפי הניתוח שלו, אם לא נעשה משהו אחר משמעותית – העם היהודי עומד בפני הכחדה תוך דור אחד או שניים. בארה״ב סתם בדעיכה, ובארץ כנראה באלימות גדולה.
איי.
אנסה לסכם נקודות עיקריות מהספר, אבל אם זה מדבר אליכם, אני ממליצה ממש לקרוא את הספר, אפשר לקנות פה
המספרים מדברים: יהדות ארה"ב בדעיכה?
יהודים השתלבו יפה בארה״ב. כל האפשרויות פתוחות. מגדירים את עצמם קודם כל אמריקאים ואחר כך יהודים. בין הזווית הפרטיקולרית לאוניברסלית, האם דחופה גם הזהות השבטית? שאלה שלא בטוח שיש לה תשובה טובה. נישואי תערובת באחוזים גבוהים, ודור צעיר שלא ממש סגור על מה זה אומר להיות יהודי ובשביל מה זה טוב.
מדינת היהודים: מאבק בין שלושה חזונות – ואלה שלא נספרים
האופי היהודי של מדינת ישראל הוחלט באופן כמעט אגבי ע״י בן גוריון שהיה עסוק במיליון דברים אחרים. ודווקא האופי היהודי – הדבר שעליו אנחנו משלמים מחיר כל כך כבד – לא מקבל טיפול רציני, אלא בעיקר עושים הורדת ידיים בין הקבוצות השונות.
טל רואה את הורדת הידיים על הגדרת המדינה היהודית בין 3 סוגי חזון שונים לגמרי: ״טריטוריאליסטים״ – קשר לאדמה, שאלת יהודה ושומרון. כשהשיח הציבורי לא מראה את המורכבות של הפתרונות אלא מדבר בססמאות.
״תיאוקרטים״ – הגישה החרדית ששולטת ברבנות הראשית וכופה תפיסת עולם חרדיות גם עבור לא חרדים. גם בארץ זו בעיה, אבל יותר מזה – במבט רחב, כשלא מביאים בחשבון את רוב היהודים, מייצרים בעיה וניכור.
״חילוניסטים״ – ציבור משרת וייצרני (לא חילוני בהכרח) שתומך בהפרדת דת ומדינה ומוטל עליו עומס מסוכן. הם אלה שמשלמים את המחיר של האתגר הבטחוני והמוסרי, ובתמורה מקבלים פחות ופחות הערכה.
בין הקבוצות השונות יש הפרדה – מערכת חינוך שונה, ניצול שונה של העוגה התקציבית בלי התחשבות בתמונה הכוללת אלא בלהשיג את המקסימום לקבוצה שלהם. ויש גם את אלה שעסוקים בהישרדות כלכלית ולא משתייכים לאף קבוצה, הם לא נספרים ונשארים מאחור. ובין כולם יש טינה ואי היכרות.
הפער החינוכי: ישראל מול ארה"ב
בארה״ב ילד בן 16 נכנס לשיא האקדמי שלו כדי להתקבל לאוניברסיטה. יש תרבות של הצטיינות ולימודים, ובגיל 23 הוא כבר עם או בדרך לתואר שני. בישראל בגיל 16 מתחילים להיות מוסללים לתפקיד בצבא, והלימודים יורדים בחשיבות. אחרי שירות צבאי וטיול, בגיל 23 ייכנסו ללימודים, אחרי הפסקה של כמה שנים, ואולי הגישה ללימודים תהיה יותר פרקטית – מקצועית. זה משפיע על רוחב תרבותי. וזה עוד בלי לדבר על ההשפעה של השירות הצבאי, מכל הבחינות. ובלי לדבר על מערכת החינוך הישראלית שפשוט לא מביאה תוצאות. מחשבה מטרידה מבחינתי.
משבר הזהות היהודית: בארץ ובתפוצות
היהודים בארה״ב שאכפת להם מיהדות בכלל ומישראל בכלל – הולכים ומתמעטים. ואלה שאכפת להם, פוגשים ישראל שיפוטית ומזלזלת שמפנה אליהן כתף קרה.
מהצד השני, להרבה ישראלים אין זיקה ליהדות. זה נמצא שם איפשהו, אבל הפוליטיקה סביב זה והתרבות בארץ מייצרת אנטי או סתם שטחיות.
וחסר חזון לישראל, וחסר חזון ליהדות של ישראל. וחסר חזון לעם היהודי בכללותו.
חסר מודל של יהדות שיהודים ישראלים ואמריקאים יזדהו איתו ויתלהבו לאמץ כמרכיב זהות משמעותי.
טל מדבר על ״קוד״, הדבר הזה של חוכמת ההמונים שמצליח לדייק בתשובות גם כשהתשובות עצמן לא מדוייקות בכלל. מדבר על איכשהו לגשר ולהכיל את הגישות השונות, גם אלה היותר מסורתיות וגם אלה האוניברסליות, למצוא את המכנה המשותף. את הממוצע הנע. הערכים החופפים. צדק, אקטיביזם חברתי, חינוך, תרבות מחלוקת, חשיבות המסורת והקהילה. הנהגת המונים שמערבת את כולם בתהליך.
לקראת פתרון: הקדש העם היהודי ומוסד הנשיאות החדש
הוא מציע שני רעיונות מעשיים לחיפוש ומיסוד החינוך והקוד הזה, החמקמק.
- הקדש העם היהודי – סכום שנתי שכל הורה יהודי לוקח על עצמו לטובת כל ילד שלו, שיזכה בתמורה לשני מחנות קיץ שיעסקו בזהות יהודית, בגיל התיכון, אחד בארה״ב ואחד בארץ. להשתתף בפרויקט ״תיקון עולם״ לאחר התיכון עם שותפים יהודיים מהארץ ומהעולם, ומלגה לתואר ראשון.
- נשיאות – להפוך את תפקיד הנשיא מהנשיא הישראלי, לנשיא העם היהודי בכללותו. כך שגם יהודים מהתפוצות יוכלו לבחור בו, והוא יהיה המוסד שינהל את הקדש העם היהודי, ינהל את הקשר בין ישראל ויהודי העולם, ישב עם נציגים מכל הזרמים ויחליף את מוסד הרבנות הראשית וענייני גיור למיניהם.
אלה שני רעיונות שאני לא שמעתי לפני כן, והם מעניינים ממש. אם ישראל היא מדינת העם היהודי באשר הוא, אז זה לא רק לבקש תרומות מצד אחד, ולא רק להניח שיהיה מי שיש לו את הכוח להחזיק את המקלט האחרון עבור היהודים מצד שני. אלא קשר חי ולומד ויצירתי שלוקח את המיטב מכל צד ובונה פה משהו משותף. הגיוני למסד תפקיד שלוקח את העניין הזה ברצינות ובמבט הכי רחב שיש על העם היהודי כולו. וגם הרעיון של ההקדש מוצא חן בעיני. אבל מעניין לפתוח את הראש באופן כללי על העניין הזה, ואולי יבואו עוד רעיונות.
הספר מביא נקודת מבט מרתקת בעיני, יש שם גם פירוט על מוסר וסיפור ניסיון החיים של המחבר שמראה מאיפה מגיעים החיפוש והמסקנות שלו, ודוגמאות מאיזורים של ניסויים חברתיים וכלכליים, רעיונות של חוכמת המונים וכל מיני כאלה מעניינים. גם אם היה לי קשה עם חלק מהדברים שעלו, השעיתי לשניה את השיפוט שלי כדי לנסות להבין מאיפה הוא בא, מה ולמה הוא מנסה להגיד. ואין שום ספק לגבי הדאגה האותנטית והאכפתיות שהוא מציע. וגם אם יש חילוקי דעות אני מזהה בו שותף אמת שחשוב לשמוע את הקול שלו.
על מה אנחנו נלחמים? חיפוש הקומה הבאה של היהדות
אני מרגישה שנושא הזהות הוא קריטי.
בלי הדבר הזה, בשביל מה כל המאמץ? על מה אנחנו נלחמים?
נכון שהאויבים שלנו עושים בשבילנו את העבודה ומביאים אותנו לשורה תחתונה פשוטה, אם זה חמאס, ואם זה אנטישמים ווקים בארה״ב.
אבל זה לא מספיק.
יש לנו כוחות מטורפים. אנחנו בעניין של לעשות טוב לעולם. באנו משרשרת דורות כל כך ארוכה, אנחנו נהיה אלה שיסיימו אותה? אני מרגישה שחיפוש הקומה הבאה של היהדות, יוכל להביא לחזון מלהיב, שיוציא אותנו יותר טובים, יותר חזקים, בשבילנו ובשביל עולם יותר טוב.
הלוואי, אמן.
הספר יצא ב2018. מעניין אותי מאוד לשמוע מה טל קינן אומר היום על הניתוח של עצמו. העמדות שהוא הביע בספר מגיעות מתפיסת עולם של תומך אוסלו, שמבין החלופות האפשריות לנושא יהודה ושומרון חושב שמדינה פלסטינית זה הסיכון הפחות גדול למדינת ישראל.
ב2025 של אחרי ה7.10 שזיעזע את הכל, בטח שבישראל אבל גם האנטישמיות שהרימה ראש בכל העולם, אני תוהה איך זה מתיישב עם הרעיונות שהוצגו.
חיפשתי ולא מצאתי טקסט עדכני שלו. אם מישהו מכיר איזה פודקאסט או ראיון איתו מהזמן האחרון אשמח לגלות ולשמוע.
אבל בכל אופן אני חושבת שהמהלך הבסיסי של הספר מעניין ממש ויש בו נקודות חשובות למחשבה. והלוואי שבמקום לריב את המריבות הרגילות שלנו בתיזמור התקשורת, הפוליטיקאים ושאר אינטרסנטים, הלוואי שנכוון את הדיון שלנו למקומות שהוא מדבר עליהם, ונחשוב ביחד איך מתקדמים מפה.
מי שכן עשה רענון לנקודת המבט שלו, זה שני הפרקים החדשים שיצאו ב״היהודי החדש״, הסדרה של גורי – מפגש חוזר אחרי ה7.10, שווה צפיה גם כהמשך לסדרה מלפני 3 שנים, וגם בפני עצמו.