השבוע הגבתי בפיסבוק על פוסט של דמות ציבורית שאני מעריכה, שברוח הימים האלה היה נחרץ, פסקני ושולל את הצד השני מכל וכל. נתתי שם תגובה מנקודת המבט שלי – שיש הרבה כאב, עלבון ופחד דו צדדיים במרחב, ושהכיוון לדעתי הוא לייצר שיח אחר של מפגש אישי פנים אל פנים, כמו היוזמה …
כשעליתי לכיתה י המשפחה שלי עברה לכפר אדומים. יישוב קטן, מעל וואדי קלט, סוף שנות ה80, קרוואנים, מכולת, ספריה מאולתרת בכניסה לבית של אורה, 5-10 ילדים בשכבה, עליות לא הגיוניות למי שמגיע מהמישור, אומרים שלום ברחוב, טלפון ציבורי עם אסימונים ברחבת המזכירות למי שעוד לא התקינו לו טלפון, נער שמישהו …
בדרך ליום כיפור היו לי כמה תחנות התכווננות, באתי מעייפות גדולה ולא בדיוק התכוונתי למשהו, אבל בסוף היה יום טוב מבחינתי, אז חולקת את פירורי הלחם שהובילו אותי לשם. תמיד היה לי יחס מורכב לחגי תשרי, זוכרת את עצמי בגילאי עשרה/עשרים חוזרת מבית כנסת בראש השנה בדיכדוך, מרגישה שאין לי …
אני לא מבינה פוליטיקה.בישראל אני אמורה לקבל על זה אחוזי נכות, לא? אני רואה שאנשים חיים על זה, זוכרים מהלכים, מה ההוא אמר ומתי, ולמה, עוקבים אחרי חדשות במסירות של אוהד כדורגל ובאותה עוצמת רגשות, פרשנויות, הימורים, תרגילים, שיטות, תככים ומזימות. מוזר שאין כרטיס טוטו שמאפשר להמר איזה מפלגה …
נולדתי אישה. כן, אני יודעת שזה מגיע כשוק לחלק מכם, אבל כך המצב. אין לתאר. בתור הילדה הטובה שאני, הסתכלתי מסביב ולמדתי היטב היטב מה מצופה ממני, והשתדלתי למצוא את המקום שלי בתוך כל זה. לא הייתי מודעת ללמידה הזאת. שנים חשבתי שחלאס אנחנו דור חדש והפמיניזם, כל הכבוד לו, …
ראיתי היום פוסט שדיבר על לשנות את הסיפור שלך: כשיש לך סיפור לא מועיל על החיים, פשוט תשנה את הסיפור שלך והחיים ישתנו. וחשבתי שזה טיפה אמורפי, אבל כן, הפרשנות שיש לי על המציאות משפיעה עלי בלי שום ספק. הבעיה היא שרוב הזמן הפרשנות הזאת, הסיפור הזה, הוא שקוף לי …
