חינוך מיני זה תמיד

הייתי אתמול בהרצאה של לתת פה שהביאו להורים לתיכון פה בכפר. התלבטתי אם ללכת, כי הילדים כבר סוסים גדולים וזה נושא שאני כן במודעות סביבו כבר שנים, ושמחתי שבכל זאת הלכתי. גם כי עוד יש לי את איילה בבית, וגם כי זאת מודעות ולמידה שצריכה להיות שם לדעתי כל הזמן.

הזמנה להרצאה לתת פה

כי מיניות, במובן הרחב שלה, זה החיים. זה נוגע להכל – לתפיסה שלי את עצמי, לתפיסה שלי את  הזולת, ליכולת לשים את עצמי במצב חשוף ופגיע ולתת אמון, ליכולת להיות קשובה לעצמי ולאנרגיה של מישהו נוסף, לתחושה של להיות ראויה, ליכולת להיות ברגע, ליכולת לסנן רעשי רקע והתניות וסיפורי אלף לילה ולילה ממיליון מקורות, ליכולת לתקשורת וגישור מול מישהו שפועל אחרת ממני. עולם.

השיחה היתה מעולה והבוקר קמתי עם שני צדדים של מטבע שנשארו איתי ובא לי לחלוק:

1. חינוך למיניות זה תמיד. תתכוננו מגיל צעיר.

חינוך למיניות זה לא ״השיחה״ מול מתבגרים זועפים ונבוכים. חינוך למיניות זה תמיד. בשיחה אתמול היו הערות של אנשים שביקשו טיפים איך לדבר, מה לעשות, כאלה. ולהרגשתי, להתחיל לחפש דרכים לתקשורת סביב נושא מביך כשהילד בכיתה י, זה קצת קרב מאסף.

ברור שאם זה המקום שאתם נמצאים בו, אז תעשו את המיטב, אבל אם הילד שלכם עוד צעיר, רק נולד, אני ממליצה בכל פה ללמוד את הנושא, להיחשף לידע, לגישות, לערכים. לבנות ביניכם לבין עצמכם תפיסת עולם מבוססת, ושהנושא יהיה נוכח בתוך היומיום. לא בשיחות מאולצות, אלא בהתאמה לסיטואציות שקורות ממילא. סצינה בסדרה. ידיעה חדשותית. התבדחות. לא יודעת מה. החיים קורים, וכשהנושא הזה נמצא לכם כל הזמן ברקע, ואתם מתייחסים אליו כאל חלק מהחיים (כמובן בהתאמה לגיל וכו׳), אז זה מייצר סיפור אחר לילדים. פחות מבוהל ונבוך, יותר מנורמל ועם פוטנציאל להתכוונן לצדדים הבריאים והמיטיבים של המיניות, כשזה יגיע.

2. מיניות זה דבר שמתפתח כל החיים.

אחד הדברים שנאמרו אתמול, היה שכמבוגרים, אחד המסרים שלנו לנערים ולנערות זה שמיניות זה לא רק מה שהם רואים בנטפליקס, ובטח לא מה שרואים בפורנו. יש עוד כל כך הרבה יותר מזה, וזה מתפתח כל החיים. המנחה סיפר על מפגש שלו עם רב מבוגר, שבין היתר העיר שחיי המין שלו בגיל 75 הרבה יותר טובים ממה שהיו בגיל 20-30.

וזה עורר אצלי תהיה: כמה מאיתנו באמת ממשיכים לפתח את המיניות שלנו לאורך כל החיים? איכשהו יש לי תחושה שרבים, רבים מאוד, נשארים עם אותן סכמות של גיל 18, וממשיכים איתן הלאה. זה נתמך בתרבות הפופולרית שמשווקת לנו מיניות מאוד מסויימת וחד מימדית, ודי טינאייג׳רית האמת, של סערות ואש, ותסריט מאוד ידוע מראש, גם גופנית וגם רגשית, של נותנת ומקבל בתור התפקידים הצפויים מראש.

בגיל מסויים מתחילות הבדיחות על נשים פולניות עם כאב ראש, וגברים מתוסכלים שלא מבינים מה קרה ומחפשים פתרונות אחרים. זה די השיח במיינסטרים, לא?

בקבוצות ובהדרכות שמדברות על סכמות אחרות של מיניות וזוגיות, על מקומות יותר קשובים, על התעמתות עם התפקידים שמשווקים לנו וכו׳, יש רוב נשי מובהק ודי חד משמעי. זה לא ידע שהוא נחלת הכלל. זה לא ידע שהציבור מחפש או מודע לקיומו.

מיניות זה דבר שמתפתח כל החיים, אם מפתחים אותו.
תלמדו, תקראו, תקשיבו, יש המון ידע שם בחוץ. ידע חדש, ידע ישן, מכל מיני סוגים. 

אז שני הסעיפים משלימים אחד את השני. תלמדו בשבילכם. תלמדו בשביל הילדים שלכם. תלמדו כי זה תיקון עולם. כל כך הרבה קילקול יש, והוא לא נשאר בחוץ, הוא מגיע למקומות הכי אינטימיים שלנו עם עצמנו, עם התפיסה שלנו את החיים.
לא יודעת איך להדגיש כמה זה חשוב בעיני.

מאיפה להתחיל?

חפשו את הידע. יש פודקאסטים, ספרים, ניוזלטרים, הרצאות, קורסים, אנשים לעקוב אחריהם במדיה. 

מסיבת קישורים

מכירים עוד שכדאי שיהיו פה? תגידו ואוסיף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *