הכל רותח מסביב מכל כך הרבה בחינות, איך מוצאים פה קצת שקט?

היום נכנסתי לפייסבוק (טעות, אני יודעת), וטעמתי קצת מזרם התודעה, החדשות והתגובות שרצות במרחב הישראלי. ישר הרגשתי את הלחץ עולה, את הדאגה מכרסמת, את חוסר האונים מול הסערה המשתוללת, את הרצון של המחשבה לנהל את העניינים, למצוא פתרונות, להבין, להבין, כי אם אני אבין בטוח אדע מה לעשות. אבל האמת …

לעשות זום אאוט

אוף, הבת שלי אמרה, מתי מתחיל הזה של הדגלים? (היא לומדת בירושלים וצריכה לתכנן איך חוזרת הביתה עם כל ההפרעות). אתמול עשו להם סיור מבית הספר על פארק המסילה, ודיברו קצת על השכונות בדרך. נשמע מקסים לגמרי, איך היה? נה, היא אומרת, כל רגע עצרו ובלבלו את השכל. אבל מה סיפרו? …

יוצרים סביבה תומכת

השבוע קיבלנו מבט כואב ומטלטל על נפגעות פגיעה מינית. המוות של יעל גרינברג, הפוסט של ריף, הפוסט של מרווה זוהר, הפוסט של יעל משאלי והסרט של הבת שלה, נתנו לרגע הצצה על מה שעומד מאחורי המילים האלה, איך נראית מלחמה על החיים, וגם איך כן ולא נראית תמיכה. קשה לנשום …

זאת לא אשמתכם – זאת אשמתינו

מה הקשר בין  – תרבות ריאליטי של הדחות וניצחון בכל מחיר, בגידה, ורכילות מאחורי הגב כנורמה.– תרבות שצדה כל פדיחה שמישהו מפקשש ועושה מזה מטעמים ובדיחות, כי אפשר, וכי אם זה מצחיק אז זה חומר לעבוד איתו ולא משנה האדם מאחורי זה.– תרבות שבודקת אם ״הוא משלנו או לא משלנו״, …

יום הזיכרון תשפ״ג | עלי אדוריאן ז״ל

אני חושבת שהוא היה מרגיש לא נוח עם היום הזה. אני חושבת שהוא לא היה אוהב את כל ה״הוא היה״, ובטח היה מצטט מהחמישיה הקאמרית ״כבר באירופה הוא היה״. ואם כבר, אולי היה עושה לייק על הפוסט של יעל שבח (״מזכירה לכל מי שמתכוון מחר "לרוץ לזכרו" של רזיאל, שהוא …

10 התבוננויות על המצב

הצורה שאני בנויה בה, אולי טיפה פחות שגרתית מהקולות הדומיננטיים שרצים פה במרחב. כנראה חסר לי איזה גן של דעות ונחרצות, ורוב הזמן אני בעמדה מתבוננת. גם הקצב שלי שונה, לוקח לי זמן להגיע לבהירות. כך שכל השיטה של קרה משהו > כולם מגיבים > כולם מגיבים למגיבים > כולם …